י"ז בְּתַמּוּז התשפ״ה

תענית י ״ז בתמוז מתחילה בשעה ארבע ועשרים בבוקר ומסתיימת בשמונה ועשרים בערב. 

״ישנם ארבעה צומות הקשורים לחורבן בית המקדש:
צום העשירי: י' בטבת – תחילת המצור על ירושלים ע״י הבבלים.
צום הרביעי: יז' בתמוז – היום בו הובקעו חומות ירושלים.
צום החמישי: ט' באב – חורבן ושריפת ביהמ״ק.
צום השביעי: ג' בתשרי – צום גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם.

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בי״ז בתמוז – שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז.

הראשון: נִשְׁתַּבְּרוּ לּוּחוֹת הברית – בזמן שהותו של משה רבינו בהר סיני כדי לקבל את התורה, ניגשו בני ישראל לאהרון הכהן ביום ט״ז בתמוז ודרשו מנהיג חדש במקום משה רבינו, שלפי חשבונם כבר היה צריך לרדת מההר. אהרון הכהן דחה אותם ליום המחרת, וביום י״ז בתמוז עשו את עגל הזהב. באותו יום, י״ז בתמוז, ירד משה רבינו מהר סיני ושובר את לוחות הברית למראה העם החוגג סביב העגל.

השני: בָטַל הַתָּמִיד – קורבן תָּמִיד הוא קורבן עולה הבא כקורבן ציבור שהוקרב בבית המקדש פעמיים בכל יום, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. 

השלישי: הֻבְקְעוּ חומות ירושלים – בשנת 70 לספירה בי״ז בתמוז נפרצו חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל, באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד.

הרביעי: שָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה – אחד הקצינים בצבא הפורץ לעיר הֵעֵז ברוחו ושרף בפרהסיה לעיני כולם את ספר התורה.

החמישי: הֻעֲמַד צֶלֶם בַּהֵיכָל – הוכנס פסל עבודה זרה לבית המקדש. (משנה תענית פרק ד׳ משנה ו׳)

חמשת הדברים הללו, כולם מהווים את הסדק במוחלט. ישנו קשר בין חמשת האירועים שאירעו בי״ז בתמוז בכך שבכולם הדבר התחיל במשבר רוחני קטן, שעם הזמן פגם זה הורחב עד לכדי חורבן גמור בתשעה באב.

הראשון: שבירת הלוחות הם ה״אב טיפוס״ לכל השבר הזה. כפי שהתורה אומרת לנו: ״וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת״. לא היה עולה על הדעת שייתכן שישברו. אעפ״כ נשתברו הלוחות, משום שגם השבירה צריכה למצוא את מקומה בתוך המוחלט. 

כאשר פוקדים אותנו משברים, ודברים יקרים לנו נשברים ונהרסים, היה ניתן לחשוב שאין למצב הזה של המשבר שום משמעות. באה התורה ומלמדת אותנו שאפילו הלוחות, ניתנים להישבר, ואדרבא שבירה זו עם כל הכאב שיש בה, היא זו שהביאה בסופו של דבר לתוצאה חיובית – ניתנו הלוחות השניות. כי אלמלא הלוחות השניות, ייתכן מאד שדברים חשובים מאוד היו חסרים לאומתנו. 

השבירה של ״לוחות הברית״ הולכת ומתפשטת ומגיעה עד קורבן התמיד. עניינו של קורבן התמיד הוא גילוי השפע המתמיד של הקודש באומה. ומשם השבירה יוצאת, מבית קדשי הקדשים – שם נמצאים שברי הלוחות, מופיעה גם בעזרה. השבירה ממשיכה ומתפשטת ובוקעת את חומת העיר כולה – וְהֻבְקְעָה הָעִיר – עד כדי שבסוף גם אפוסטמוס מסוגל לשרוף את התורה, ובסופו של דבר הועמד צלם בהיכל.

כל השבר הזה הוא אפשרי, שמא יאמר האדם שאין תקווה?! כאשר אנחנו זוכרים שכל שבירות כולן, משתלשלות מן השבירה הראשונה, הלא היא שבירת הלוחות הברית, יש לנו קצת נחמה. ידוע וברור לנו ששבירת הלוחות היא בעלת משמעות שכן ניתנו בסופו של דבר הלוחות השניות, כך גם אנחנו בטוחים כשמועמד צלם בהיכל וגם שחס וחלילה נלכדת העיר, או אפוסטמוס שורף את התורה, בסופו של דבר מובטחים אנו, שגם לכל המעשים הקשים והנוראים האלה, יש משמעות שעתידה להתגלות.

לסיכום, ביום זה אפשר לקחת מהמאמר את הכוח להתגבר על הכשלונות ולהבין שכאשר אנחנו משיגים משהו בעמל, תוך כדי התגברות על מכשולים, אנחנו מעריכים אותו באמת, נותנים לו משמעות ומרגישים ראויים לו. לכן – אל לנו להסתכל על האתגרים בחיינו כמכשולים שנועדו למנוע מאיתנו להשיג את המטרות שלנו, אלא כעל שלבים נוספים בסולם ההתפתחות האישית שלנו. אתגרים אלו נועדו לחשל אותנו, להפוך אותנו לחכמים יותר, חזקים יותר ומנוסים יותר ולהבין שדרך ההתמודדות עם הקשיים, אנחנו לומדים להכיר את העולם, את החיים, את עצמנו. את ההצלחות וגם את הכישלונות שנקרות בדרכנו.

נכון שבדרך כלל כשאנו רוצים להשיג מטרות, מיד הפחדים החששות, ובמיוחד הכישלונות של העבר צפים ומשתיקים אותנו, ועל זה נאמר בגמרא: ״הָא בְּהָא תַּלְיָא״. שני העניינים קשורים ותלויים זה בזה. האחד משפיע על מצב השני. לכן כל פעם שיש לנו מטרות שהיינו רוצים להשיג ואנו מפחדים לעשות את הצעד הראשון, מחשש לכישלון, אנו חייבים להבין את התובנה שאומרת לנו – מכשולים בחיים נועדו רק כדי לבחון עד כמה באמת אנחנו רוצים את מה שאנחנו רוצים, ואם ויתרנו מראש או אם ויתרנו לאחר כישלונות ספורים, כנראה שאנחנו לא באמת רוצים את מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים. 

לפיכך, אם באמת אנו רוצים דבר, ניקח עליו את האחריות, ונעשה הכל כדי להשיגו, ומותר שלפעמים משברים הללו נותנים לנו פסק זמן לחשבון נפש, ייתכן שיש מצבים בהם המשבר מתארך על מנת לאפשר לנו לערוך חשבון נפש. אמנם איננו יוזמים לכתחילה משברים כאלה. אבל כאשר הם באים אלינו, עלינו לנצל אותם כדי להיבנות בתוכנו את החוסן הנפשי שיעזור לנו להתמודד ולפעול נכון בתוך המשברים שאנו עוברים, בפרט, כל אחד לעצמו, בכלל, מה שעברנו ועדיין אנו עוברים מהשבעה באוקטובר, שזה משבר גדול שנוגע בכל השכבות של מציאות חיינו.״