מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה״ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״.

ממעלה השניה אנו מברכים ומחזקים את החטופים-חטופות-שבויים ושבויות הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.

מהמעלה השלישית אנו מברכים את אשת החסד אתי עטיה שהיום יש לה יום הולדת ואנו מברכים אותה שתמשיך להיות שמחה ומלאת אמונה בקב״ה ובבעלה היקר גיא עטיה שהוא עמוד החסד. ולילדים שלה' ארי שיצליח במכינה והלל שתצליח בכל מעשי ידיה. יהי רצון שכל משאלות ליבך יתגשמו כפי שאת רוצה אותם. 

מהמעלה הרביעית אנו מברכים את גיא פלג במזל טוב ליום ההולדת שלך. עלה והצלח בכל מה שאתה עושה ותעשה. ואנו מברכים את ריני אשתך היקרה ואת מאוריה יחד עם בעלה נעם, את דוד ישראל, את אליה ויהודה שתמיד תהיו יחד ותמיד תהיו בשמחה ויצירה מושלמת.

חג הסוכות – אמונה וצמיחה

״בחג הסוכות אנו נפגשים עם שני מעגלים – הראשון הוא האמונה, והשני הוא קבלה ושחרור אשמה.

נאמר בתורה: ״שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ – בְּחַג הַמַּצּוֹת, וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת,וּבְחַג הַסֻּכּוֹת״.

שלושת הרגלים אינם רק מועדים חיצוניים, אלא תחנות במסע הפנימי של האדם – שערים בזמן, שכל אחד מהם פותח בתוכנו מידה אחרת, תודעה אחרת, כוח אחר:

חג הפסח – מסמל את החירות: השחרור מהכבלים, מהפחדים ומהאשמה שכבשנו בלבנו. זהו רגע של יציאה, של אמירה פנימית: ״מותר לי להתחיל מחדש״.

חג השבועות – מסמל את המתרחש בתוכנו שלאחר החירות, באה האחריות. זכינו לקבל את התורה, זכינו לקבל את עצמנו עם החולשות, עם הגבולות, עם הסיפור כולו, ומתוך זה לצאת מהעבדות לחרות.

חג הסוכות – מסמל את האמונה: היכולת לחיות בתוך אי־ודאות, לשבת תחת סכך פתוח ולמצוא שמחה גם בארעיות. זהו חג שבו הלב מתרחב ומבין שאין צורך לדעת הכול כדי להרגיש בטוח מספיק להאמין בדרך.

שלושת המועדים יחד מסמלים את תהליך החיים: יציאה – קבלה – מימוש. תהליך שבו האדם משיל מעליו אשמה ישנה, מפנה מקום לקבלה עצמית ולביטחון מחודש בעצמו ובבוראו.

המפגש בין שני המעגלים

במקביל למעגל של שלושת הרגלים, פועל בתוכנו מעגל אחר – מעגל ימי התשובה: מראש חודש אלול, דרך ראש השנה ושבת תשובה, ועד לנעילה של יום הכיפורים. זהו מסע של התבוננות, סליחה ושיבה ללב.

בחג הסוכות שני המעגלים הללו נפגשים ומתאחדים. מצד אחד, זהו סוף המסע הרוחני של אלול ותשרי: אחרי הימים של דין, תיקון וחשבון נפש מגיע רגע המנוחה, שבו אנו פשוט יושבים בסוכה ונושמים. אין עוד צורך לבקש מחילה או להיאבק בעצמנו. יש רק קבלה, שלווה, והכרת תודה על מה שיש.

מצד אחר – סוכות הוא גם חג האסיף, הרגע שבו אנו אוספים את פירות השנה כולה: את הלמידה, את האמונה, ואת השמחה שצמחה מתוך ההתמודדות. זהו חג שבו אנו אומרים לעצמנו: ״עשיתי את הכי טוב שיכולתי – וזה מספיק״.

זהו חג שמסמל את האמונה שמביאה עימה את השלווה הנפשית והרוחנית. חג הסוכות מזמין אותנו להאמין בדרך, להשלים עם עצמנו, ולא לאפשר לאשמה להאפיל על האור. זהו חג שבו נושמים לרווחה ואומרים: אני לא מושלם, ואני אהוב. אני לא יודע הכול, ואני בדרך. כשנשב תחת סכך פשוט ונביט לשמים, נבין: האמונה הגדולה ביותר היא היכולת לשבת בשלום עם עצמך ולראות באי־שלמותך – לא פגם, אלא מקום מפגש עם הקב״ה.

חז״ל נחלקו במדרש הידוע: רבי אליעזר אומר – סוכות הן ענני הכבוד, ואילו רבי עקיבא אומר – סוכות ממש עשו להם. 

שני הפירושים אינם מתנגשים אלא משלימים זה את זה. הסוכה היא גם פיסת טבע פשוטה, עשויה עץ, ירק ואדמה, וגם מרחב אלוקי עליון שבו שורה השכינה. ישיבתנו תחת הסכך מבטאת את יכולתנו לשבת ״בין שני עולמות״, בין הארצי לרוחני, בין העשייה האנושית לבין האמונה, בין הרצון לשלוט לבין ההכרה שדברים רבים אינם בידינו. 

דווקא בארעיות מתגלה הנצחיות, ודווקא בפשטות נולדת האמת. כשאנו יושבים בסוכה, אנו מבינים שהנוכחות האלוקית אינה שורה רק במקדש, אלא גם בתוך הפשטות של החיים, בתוך רגעים של חשיפה, חוסר שליטה, ואפילו בלב מלא ספקות. שם, מתגלה הקב״ה. 

העננים של רבי אליעזר עוטפים אותנו מלמעלה, והעשייה הפשוטה של רבי עקיבא מזכירה לנו שהשכינה שורה בתוך המעשה האנושי, בתוך הלב שלומד לקבל את עצמו באהבה.

נאמר בתורה: ״חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ״. חג הסוכות מבקש מאיתנו לצאת מן הקבע אל הארעי, מן השליטה האנושית אל האמון באלוקים. הבית מייצג את תחושת הביטחון – את האשליה שהכול בידינו. הסוכה, לעומתו, מזכירה שהאדם נדרש לפעול, לבחור וליזום, אך גם לדעת בלבו שחלק מן התוצאה תלוי בהשגחה, ושלמות אמיתית נוצרת רק כשהעשייה האנושית מלווה בענווה ובהכרה במוגבלות. 

האדם בסוכה לומד להניח לרגע את הצורך להיות מושלם ולדעת שהקב״ה שוכן גם בתוך השברים, בפשטות ובאי־הוודאות. היכולת לשלב עשייה אנושית וענווה רוחנית, להיות בתוך העולם אך לא להיאחז בו – זו מהותה של הסוכה, וזו גם מהות הקבלה העצמית.

חג הסוכות מזכיר לנו לקבל את עצמנו כמו שהסוכה מקבלת כל אדם – בלי קירות נוקשים, בלי שיפוט, בלי שלמות חיצונית. היא פתוחה לכל רוח, לכל אור, לכל נשמה. כשאנו מאפשרים לעצמנו לשבת ב׳סוכת הלב׳, להרגיש את מה שיש – בלי להסתיר, בלי להילחם – נולדת שמחה אמיתית, שמחת החיים עצמם: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. – שמחה שאינה תוצאה של הצלחה, אלא תולדה של קבלה.

האושפיזין – שבעת האורות של הנפש

בכל ימות חג הסוכות אנו פוגשים את האושפיזין – אורחים רוחניים, שכל אחד מהם מאיר בתוכנו תכונה מסוימת ומזכיר לנו צד נשכח בנפשנו. אין זו רק מסורת של עבר, אלא מפגש חי עם חלקים רדומים בנפש שמבקשים לצאת מן ההסתר ולהתגלות. אנחנו נצטרך להתחבר כל יום לחלקים הנסתרים שרוצים לקבל ביטוי במציאות שאנו חיים בתוכה. 

חג הסוכת מתחיל היום יום שני בערב – ט״ו בתשרי: האושפיזין הראשון הוא אברהם אבינו, מידת החסד ופתיחות לזר – בא ללמד אותנו על נתינה אמיצה ונדיבות לב.

יום שלישי בערב – ט״ז בתשרי: האושפיזין השני הוא יצחק אבינו – מידת גבורה ושליטה עצמית – להציב גבולות ולשמור על זהות גם מול העולם.

יום רביעי בערב – י״ז בתשרי: האושפיזין השלישי הוא יעקב אבינו – מידת תפארת. אמת ואיזון – לחבר בין שמים לארץ, בין רוח לחומר.

יום חמישי בערב – י״ח בתשרי: האושפיזין הרביעי הוא משה רבינו – מידת הנצח, אמונה והשראה – הנהגה באחריות, ענווה וראיית הנסתר.

יום שישי בערב – י״ט בתשרי (שבת חול המועד): האושפיזין החמישי הוא אהרון הכהן – מידת ההוד, שלום ואהבה – חיבור בין לבבות ובין אדם לבוראו.

מוצאי שבת – כ׳ בתשרי: האושפיזין השישי הוא יוסף הצדיק – מידת היסוד, טוהר ונאמנות לחלום – היכולת לצמוח גם מתוך קושי.

יום ראשון בערב – כ״א בתשרי (הושענא רבה): האושפיזין השביעי שמסיים את חג הסוכות הוא דוד המלך – מידת מלכות, לב פתוח ושירת החיים – הכוח לשמוח, להאמין ולברוא תקווה בכל מצב.

הושענא רבה – חתימת האור

הושענא רבה היא סיום חג הסוכות והשלמת מעגל הימים הנוראים. זהו היום שבו ״חותמים באור״ את כל העבודה הרוחנית של השנה. אם בראש השנה המלכנו את הקב״ה עלינו, וביום כיפור טיהרנו את הלב, בהושענא רבה אנו פוגשים את הלב החדש – לב שיודע לשמוח, לסלוח ולבטוח, כפי שדוד המלך אמר: ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי״.

אמונה ושחרור מאשמה

כפי שנאמר באנגלית: ״Faith is not about certainty, but about trust in the journey״. (האמונה איננה ודאות – אלא היכולת להאמין בדרך, גם כשאיננו רואים את סופה).

האמונה האמיתית איננה דורשת שלמות, אלא מוכנות להחזיק באי־שלמות באהבה. היא לוחשת לנו: אין צורך להיאחז בעבר, אין טעם להלקות את עצמנו על מה שהיה. האשמה אינה מתקנת את הנפש – לקבל את עצמנו על המשברים שעברנו עושה זאת.

בסוכה אנו לומדים לשבת בשלום עם עצמנו. הקירות הפתוחים מזכירים שהלב שלנו יכול להיפתח גם למה שהיה קשה, והסכך מלמד אותנו לשחרר את הצורך בשליטה – כי מתחת לאי־ודאות יש יד אחת שמחזיקה אותנו בעדינות.

ארבעת המינים 

בכל חג הסוכות אנו נוטלים את ארבעת המינים – לולב, אתרוג, ערבה והדס. אך מעבר למעשה החיצוני, מסתתרת בהם תורת חיים שלמה. ארבעת המינים אינם רק סמלים חקלאיים או זיכרון היסטורי, אלא מראה של נפש האדם. כל אחד מארבעת המינים מייצג רובד אחר בתוכנו, וכשכולם נאחזים יחד – נולדת שלמות.

הלולב – הכיוון והיציבות. הלולב הוא עמוד השדרה של האדם – הוא מזכיר לנו לעמוד זקופים גם כשהרוח נושבת. הוא סמל לכיוון, לעשייה ממוקדת, ואמונה בדרך. בין אם אנו באמצע מסע אישי, רוחני או מקצועי – הלולב מלמד לא לאבד את הציר הפנימי, לזכור את הערכים שמנחים אותנו, ולצעוד קדימה מתוך חוזקה ושקט פנימי. ״בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ-יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ״. תמיד כשאנו קמים ממשבר שפוקד אותנו ומשאיר אותנו בזיכרון הכואב, ומתחילים לצאת בחזרה אל החיים, חשוב לא לשכוח את הדרך, לדעת לאן הולכים.

האתרוג הוא הלב של ארבעת המינים – יש בו גם טעם וגם ריח, והוא מלמד על האיזון בין חכמה לרגש, בין מחשבה למעשה. האתרוג מסמל את היכולת להרגיש, לאהוב, ולפעול מתוך חמלה. הטעם של האתרוג מייצג את לימוד התורה (מערכת ערכים, מידות, מוסר ומצוות). הירח מייצג את המעשים הטובים שאנו עושים. בלעדיו כל שאר המינים חסרים את החום והרגש שמעניקים למעשה משמעות. האתרוג מזכיר לנו שכל קשר, כל תפילה וכל מעשה – צריכים לעבור דרך הלב. רק לב שמרגיש יכול להוליד אהבה, סליחה וברכה.

ההדס – הרגש, החוש והחיים שבפנים. ההדס מביא עמו ריח נעים, והוא מייצג את היכולת להרגיש את העולם. הוא אינו נמדד בטעם או במראה, אלא בחוש הריח – החוש שמעורר את הלב והזיכרון. הוא סמל ליכולת להתרגש, להתעניין, להתפעל, ולחוות את החיים במלואם. ההדס מלמד אותנו לטפח את הלב החי והרגיש, לא להסתפק בידיעה, אלא להרגיש באמת. להריח את הטוב שבאנשים, לזהות את הרגעים היפים, ולראות בכל יום הזדמנות להתחדש. כאשר אנו מאבדים את היכולת להתרגש – אנו מאבדים את הקסם שבחיים. ההדס בא להזכיר לנו לשמור על אותה להבה פנימית של עניין, רגש והתפעלות.

הערבה – הפשטות והענווה. הערבה חסרת טעם וריח, אך היא לב הפשטות. היא מייצגת את האדם שבוחר לא לתבלט, אך יש בו נאמנות, יציבות ויופי שקט. הערבה מזכירה לנו שהערך של האדם אינו נמדד לפי רושם חיצוני, אלא לפי הנוכחות הפשוטה והאמיתית שלו. היא מלמדת אותנו להיות – גם בלי להוכיח, גם בלי מילים גדולות. היא קולו של השקט – שבו טמון כוח רוחני עמוק: ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״. לפעמים, דווקא בפשטות מתגלה הגדולה.

כשכולם יחד – אנחנו מרגישים שלמות בכל מה שאנו עושים. 

ארבעת המינים הם שיעור של חיים שלמים: לעמוד זקוף אך לא להתגאות, לאהוב באמת, להישאר פשוט, ולהרגיש את הטוב שבכל נשימה. רק כשהם שלובים יחד, נוצר איזון פנימי. זאת משימה מאוד מאתגרת ומורכבת עבורנו, אבל אנחנו יודעים שנצלח אותה, היא החיבור בין המחשבה והשכל ללב ולמערכת הרגשית. להכניס בכל מעשה אמונה מחדש. 

עכשיו אתם מבינים את הכוח המדהים של ארבעת המינים שנאמר רק שבעה ימים מיום שלישי עד יום שני בשבוע הבא. העזרה שאנו נקבל בחג הסוכות היא זאת שמאפשרת לנו להצליח במשימת חיינו.

זהו סוד האיחוד – סוד השפע והברכה: ״וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים״. השמחה האמיתית נולדת כשכל חלקי הנפש פועמים יחד בהרמוניה. כך נצליח להריח את ריח החיים, לראות את היופי שבכל יום, ולחבר בין שכל, לב ומעשה – כדי למשוך אור, שפע וברכה לכל דרכינו באור, באמונה ובאהבה.

יהי רצון שנזכה לשבת בסוכת שלום – בית של אמונה, פשטות וקבלה עצמית. נלמד לשחרר את הצורך בשליטה, לפתוח את הלב לרוח, ולחוש את ההשגחה האלוקית המלווה אותנו בכל דרך. שנזכה לשחרר, להאמין ולחיות באור הפשוט, לראות את היופי שבכל יום ואת הברכה שבכל נשימה. לצעוד בדרך של לב פתוח, עשייה אמיצה ואמונה עמוקה.״ 

הרב דוד איפרגן