שבוע ספירת המלכות התשפ״ה

את המאמר אני מקדיש לירון למל שהיום בערב פקידת שנתו ומברך את מרים וקובי ואת הילדים, ליאור ומשפחתה, אופיר ומשפחתו, עלו והצליחו בכל אשר תפנו.

שבוע ספירת המלכות

״ספירת מלכות היא הספירה העשירית והאחרונה במערכת הספירות, היא מבטאת את היכולות של האדם לְהָכִיל את המציאות האובייקטיבית, שבה מתנהלים החיים עצמם. ספירת המלכות אין לה שום עניין כשלעצמה. המלכות מלמדת אותנו להיות בתחושת שייכות, עצמאות, ביטחון וסמכות. זה מאפשר לנו לחיות את המציאות הפיזית בסביבה ששם מתנהלים החיים עצמם. באמצעות עבודה פנימית אנו לומדים לקחת אחריות אישית על הנעשה בחיינו, ומתוך כך אנו מפתחים בתוכנו את החַיּוּת שהשארנו מאחור ומתחילים לחיות דרכה מתוך שפע פנימי וחיצוני עם יכולות להכיל את המציאות שאנו אוחזים בה. 

לצערנו, ברגע שאנו מתכחשים ומתנגדים למציאות בגלל הקושי להכיל את העובדה שהדברים לא מתנהלים כפי רצוננו, אנו מתחילים לחוש כעסים, עם קושי לבטא את העוצמה הפנימית שלנו החוצה, והתוצאה היא שאנו מתחילים להתנתק מהמציאות ומתכנסים בתוך עולמנו הפנימי. שם אנו מפתחים את הצריבות-דפוסים הישרדותיים בנפש שמייצרים מתח, לחץ וחרדה תמידית, מה שמביא אותנו לעצבות וחוסר ערך עצמי. 

הכלים שספירת המלכות משתמשת בהם לרוב הוא הדיבור החיצוני והפנימי. במידה והאדם משנה את הדיבורים שלו אף על פי שבאותו רגע הוא לא לגמרי מאמין בהם – הדיבורים עצמם יכולים להשפיע על שינוי המחשבות והתפיסות בעולם הפנימי. כוח הדיבור הוא כוח עוצמתי מאוד בנפש, וכל פעם שאנו נופלים לדיבור פנימי שלילי – שיח פנימי שאנחנו ממנהלים עם עצמנו או במחשבה או בקול רם או תוך כדי התפרצות זעם. לא תמיד חושבים על זה או מדברים על זה עם אנשים אך לכולנו יש קולות פנימיים פעילים בראש אשר בנויים מרצף של מילים ומחשבות, עם טון ומנגינה. לפעמים קולות אלו פועלים לטובתנו, מעודדים אותנו ודוחפים אותנו להגיע ליעד או אולי מרגיעים אותנו כשאנו נסערים וצריכים הרגעה, אך הרבה פעמים קולות אלו אינם פועלים בעדינו והם אפילו מעכבים, מקטינים, משפילים, מכניסים אותנו לפאניקה ועוד. הכוונה היא למשפטים שמתנגנים לנו בראש כגון: ״תמיד זה קורה דווקא לי״, ״איזה טעות עשיתי שסמכתי על עצמי״, ״אין לי את האפשרות לצאת מהסבך הזה״ ועוד. מדובר במגוון משפטי הלקאה ותוכחה עצמית שכולנו פגשנו בחוויות שונות במהלך החיים. נצטרך כל פעם מחדש לשנות את הדיבור משלילי לחיובי. פעולה זו מצריכה שליטה עצמית הקשורה גם היא לספירת מלכות. חשוב מאוד לתת ביטוי לדיבורים השליליים במסגרת טיפול רגשי, שיחת חברים או התבודדות.

תהילים: ״קוֹל יְהוָה בַּכֹּח—קוֹל יְהוָה, בֶּהָדָר.קוֹל יְהוָ שֹׁבֵר אֲרָזִים- קוֹל-יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.קוֹל יְהוָה, יָחִיל מִדְבָּר- קוֹל יְהוָה, יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת״. 

מה הם קולות פנימיים ומהיכן הם נוצרים? הקול הפנימי בהכרח התחיל כקול חיצוני של דמויות משמעותיות עבורנו. סביר להניח ששמענו ספגנו אותו רבות בילדותינו. זה יכול להיות קול מרגיע, מעודד, מחזק ומנחם, ויכול לעומת זאת להיות קול ביקורתי, תוקפני, מקטין, מזלזל, כועס. שהקול עובד לטובתנו לא נרצה לשנות אותו, אולם כשהקולות הפנימיים הם שליליים, פוגעים או מעכבים אותנו אז נשאף לבחון את מקורם ולעבוד עליהם. קולות פנימיים שליליים מגיעים בראש ובראשונה ובעיקר מההורים שלנו, ולאחר מכן מאחים אחיות והסביבה שבה גדלנו, מורים שלימדו, אותנו ילדים שירדו עלינו, שפגעו והחרימו אותנו, כל אלה נצרבים ומופנמים בתוכנו. אנחנו למדנו, בלי כמובן לרצות או להיות מודעים לכך, להפנים קולות ביקורתיים כי דמויות משמעותיות מעברינו חזרו על קולות אלו שוב ושוב, בין אם במילים מפורשות ובין אם במעשים, עד שהקולות הפכו למעשה לחלק אינטגרלי מאתנו ומלווים אותנו למשך כל החיים. לכן בעזרת השם, במשך שבוע המלכות, נתעכב כל יום על איזה בעיה שצועקת מתוכנו ונלמד לשחרר אותה, וכך גם הקול יהפוך מקול שלילי לקול חיובי. 

חסד שבמלכות

יום ראשון בערב – יום ירושלים, היום שלושה וארבעים יום לעומר, שבוע השביעי של ספירת העומר. חסד שבמלכות – כשאנחנו שלמים עם עצמנו מסונכרנים עם הסביבה שאנו חיים בתוכה אנו מפתחים בתוכנו נדיבות מתחשבת בצרכי הזולת.

משמעות יום ירושלים
אחד המשפטים המוכרים ואופטימיים במסורת היהודית הוא ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה״. יש בו את הביטחון שתהיה שנה נוספת, שהעתיד הוא הבטחה שאפשר לסמוך עליה, ויש בו ציפייה ותקווה לירושלים ״בנויה״. בניין ירושלים אינו הבטחה עתידית ומעורפלת, אלא הווה מתמשך – בכל שנה ירושלים (שוב, ועדיין) בנויה, והתקווה חוזרת היא להיות בה. חלק מהעתיד, חלק מהבניין.

הציפיה לירושלים הבנויה היא ציפיה לירושלים שמממשת את הטוב והנכון של מי שחיים בה. חוסנה של ירושלים נבנה על ידי מי שבונים ובונות אותה בדרכי חייהם/ן, וביחסם זה לזו. בחזון הנביאים השפעתה של ירושלים היא מוסרית: ״כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם״ – מילים ורעיונות הן אבני היסוד, מוסר וצדק הם קירות הבית. מתוך דברים אלו נבין שמהות ירושלים היא מגדלור של אמונה סמל לתקווה נצחית. היא מושא הכמיהה והכיסופים של כל יהודי בגלות הממושכת. מבחינה היסטורית, ירושלים היא מקום המקדש הראשון והשני, המרכז לעבודת ה' במשך אלפי שנים. שני בתי המקדש לא רק שימשו כלב החיים הדתיים היהודיים אלא גם כסמל למערכת היחסים האוהבת של העם היהודי עם הקב״ה. 

הכותל המערבי, השריד האחרון של בית המקדש השני, נותר מקום לתפילה ועלייה לרגל, ומושך אליו יהודים מכל קצוות תבל. אלו מגיעים להתחבר למורשת אבותיהם, להתפלל ולהניח פתקי תחנונים בין האבנים העתיקות. ירושלים, אם כן, היא לא רק מיקום גאוגרפי עתיק, אלא היא מגלמת את הזיכרונות הקולקטיביים, הגעגועים והשאיפות הרוחניות של העם היהודי לאורך הדורות.

גבורה שבמלכות

היום ארבעה וארבעים יום לעומר יום שני בערב – גבורה שבמלכות. ולמרות שהנתינה מגיעה עם אהבה , עליה להיות מאוזנת ומוגבלת.ומבוססת על סמכות ומשמעת עצמית.

תפארת שבמלכות

היום חמישה וארבעים יום לעומר, יום שלישי בערב. תפארת שבמלכות היא האיכות שמזכירה לשמור על הרמוניה, איזון ויופי, כדי להכניס למסע שלנו את החַיּוּת אשר מביאה לחיים שלנו את החיוניות שאנו עוברים דרכה.את האיזון בין נתינה והתרחבות, לבין הצבת גבולות. איזון בין פנים לחוץ. איזון בין מענה לצרכים ולרצונות, לבין התחשבות במשאבים.וחשוב שכל מעשה שאנו עושים לא לשכוח את הכוונה המקורית למה בחרנו לעשות אותו כך שהכוונה והמעשה יתאחדו יחד כפי שכתוב: ״סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה״.

נצח שבמלכות

היום שישה וארבעים יום לעומר, יום רביעי בערב – נצח שבמלכות. כוח רצון ונחישות הם אלו שמביאים אותנו להישגים ממשיים שנשארים איתנו לאורך זמן רב כדי לשמר את ההישגים האלו צריך לבנות בתוכנו הרגלים המקנים לנו באופן קבוע חזרתיות בחיי היום יום עד שהן הופכות להיות חלק מעולמנו.

הוד שבמלכות

היום שבעה וארבעים יום לעומר, יום חמישי בערב. הוד שבמלכות – להחיל את מידת הענווה על היכולות שלנו בעזרה לאחרים. אפשר לעבור את מסע חיינו דרך ״הצריך-והחייב״. ולחיות את חיינו כעבדים לצרכים הנמוכים שלא מאפשרים התפתחות, או לחיות את חיינו באמונה שאנחנו מסוגלים ליהנות מהדרך ולראות את היופי והאידיאל בכל דבר שאנו עושים. 

יסוד שבמלכות

היום שמונה וארבעים יום לעומר, יום שישי בערב. יסוד שבמלכות – הבאת הקשרים הנמוכים למודעות והפיכתם לקשרים שפותחים את הדרך שלנו לזולת באמצעותו המידות שעבדנו עליהם בימי ספירת העומר כדי לשפר אותם וכדי שנוכל לחיות באיזון פנימי עם עצמנו והזולת, ומתוך חיבור עמוק ואמיתי (יסוד) לעצמנו, ולאחרים, אנחנו בונים זהות נכונה שתהפוך להיות חלק מהיום יום שלנו. 

מלכות שבמלכות

היום תשעה וארבעים יום לעומר, מוצאי שבת. מלכות שבמלכות – התחלנו את המסע מן החסד שבחסד והגענו למלכות שבמלכות. חסד שבחסד היא התנועה הכי פנימית מקורית בלי שום התכוונות מעשית, פשוט הרצון להיטיב, לעשות חסד להשפיע שאין לו שום ייחודיות, שום ציפיות, ועוברים דרך ארוכה בכל המידות, דרך הגבורה – גבולות ברורים, תפארת – אמת והרחמים, הנצח – היכולת לפתח בתוכנו את התנועה הנצחית שהביאה אותנו להיות נחישים להשגת המטרה, הוד והיכולת לקבל בענווה את המציאות ולהודות על הטוב שזכינו בו ולמדנו להשתמש נכונה בקשרים שאנו חיים לידם או בתוכם, עד שבסופו של דבר אנו מגיעים למלכות, ובקצה של המלכות שבמלכות כלומר הפיכת כל האנרגיה שהושקעה בהתחלה מבחינת הפוטנציאל שלה ולהביא אותה לממשות במציאות שאנו חיים בתוכה.

כפי שהסברנו על המלכות שבמלכות שהיא כוללת בתוכה את היחסים המתוחים, הדיאלקטיקה בה אנו בני חורין הנמצאים במצב של שליטה על המציאות בתוכה אנו מתנהלים, ולוקחים אחריות אישית על האירועים שאנו עוברים, יש לנו את הבחירה מתי להיות בנתינה ומתי לנהוג באיפוק, כך המציאות לא אוחזת בנו אלא אנחנו אוחזים בה. בהיבט השני של המלכות יש את הכלים שיודעים להכיל את המציאות ומקבלים אותה ומתחברים לשפע שהקב״ה מזרים לנו, מלכות שבמלכות היא החיבור של שני היסודות הללו שהם בעצמם הקיום השלם שאנו מתוודעים בו לעולם. 

אנו מסיימים היום את שבעת השבועות שבזכות העבודה שעשינו זכינו להיות בני חורין, וזכינו להיות בהכנעה והודיה על כל מה שאנו מקבלים מהקב״ה ומהסביבה שבה אנו חיים״.