ראש חודש סִיוָן התשפ״ה

מהמעלה הראשונה אני מקדיש את המאמר לחיילת נעמה לוי שפתחה לי צוהר לעולם מופלא ומרתק.

מהמעלה השניה אני מקדיש את האחדות במאמר לכל חיילי צה״ל שנותנים את כל כוחותיהם כדי לשמור על עם ישראל.

מהמעלה שלישית אני מקדיש את כוח המאמר לכל החטופים-חטופות. שבויים-שבויות שהקב״ה יחזיר אותם לביתם שלמים בגופם וברוחם.

״ראש חודש הוא שורשם של כל חגי ישראל שכן כל המועדים נקבעים על פי תחילת החודש כפי נשנאמר בתורה: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״, מציאות בה מתחילה עצמאותכם, והוא המפתח לקביעת המועדים. ״מועד״ מלשון ״מפגש״. הקב״ה מבקש ללמד את עם ישראל את סוד המפגש. אך שונה ממלאכי השרת הקבועים במלאכתם, נותנת התורה לעם ישראל את האחריות לקביעת המועד של המפגש: ״אשר תקבעו אתם״, ומעבירה את כובד האחריות מגורל שמימי לאחריות אישית ולאומית. מאז ועד היום אנו מציינים את הלוח העברי, שהוא נבדל ושונה מן הלוח השמשי. והוא הפך להיות מרכיב חשוב לזהות היהודית.

כדי להבין את משמעותו המלאה של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

חודש סיון

חודש סיון הוא החודש השלישי למניין שאנו מונים מניסן, והתשיעי למניין שאנו מונים מתשרי, מזל החודש הוא תאומים. 

כוח ההשפעה של חודש סיון מסייע לנו להשתחרר משני קבעונות שמונעים מאיתנו לנוע בחופשיות במציאות היום-יומית. הראשון, הוא הדפוס שמורה לנו ללכת אחרי הזרם של החיים מבלי להכניס לתוכו את המודעות שלנו, והניגוד שלו, דפוס הקיבעון, שמשאיר אותנו מקובעים במקומנו בלי שום יכולת לקחת אחריות ולהתקדם לאן שאנחנו רוצים.

הסיבה שאנו תקועים בשני הקבעונות הללו היא מפני שבמהלך חיינו אנו נעים בין השאיפה להגיע להצלחה בכל תחום שאנו נוגעים בו, לבין הצורך להבין שאנו מוגבלים ומותר לנו לחוות כישלון ולא להצליח להשיג את מה שרצינו. כדי להיות מאוזנים אנו צריכים לקיים את המשפט של חז״ל: ״חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה״. במילים פשוטות, עלינו לברך על ההצלחות שלנו ולהודות כל פעם שאנו נכשלים, ולהבין שאנו מוגבלים וחסרים ולא כל דבר נוכל להשיג בכוחות עצמנו, מותר לנו להיעזר באנשים אחרים כדי להגיע למטרה.

תובנה זו ויישומה תביא אותנו לאחדות פנימית בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין הסביבה אליה אנו שייכים. אחד המסעות שיכולים ללמד אותנו את נושא הזרימה בין הצלחה לכישלון, זה המסע שבני ישראל עוברים מרגע יציאתם משעבוד מצרים שהיה מלווה בתופעות של הפרד ומשול, כלומר כל הדעות של מצרים נספגו בתוך ההנהגה של בני ישראל. לאחר מסע מפרך וניקוי תודעות אלו, עם ישראל מגיע בראש חודש סיון להר סיני מאוחד ומאורגן. כפי שהתורה מעידה: ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר״. המסע שינה את התודעה האוניברסלית של בני ישראל שהחל מרגע יציאתם מארץ מצרים, כולם אחזו בעצמם – אחידות (כל אחד דואג לעצמו ולמשפחתו בלבד), למצב נעלה ממנו, אחדות מוחלטת, כאן כל אחד דואג לעצמו ולמשפחתו וגם לסובבים אותו.

מצב שהביא לביטול כל סוג של מחלקות, אפילו בתוך הלב, וכל זה מתבצע תוך כדי תנועה מהערך הנמוך (מידות וערכים נמוכים), לערך המלא, שהוא הכוח להתגבר על הערך הנמוך ולהעלות אותו דרגה למקום הראוי לו באמת. 

עכשיו כשאנו מבינים איך המסע של בני ישראל התנהל, נוכל להשיג את המעבר מערך נמוך לערך מלא על ידי שאנו מתבוננים ורואים בעיני רוחנו איך ההשגחה מזמנת לנו תקופות קשות, מורכבות מאוד ובלתי מובנות, ממש כפי שעם ישראל חווה את ״מלחמת חרבות ברזל״, ומצד שני ההשגחה מזמנת לנו תקופות מועילות המאפשרות לנו להנות מהסביבה. כל זה תלוי בעיני המתבונן, ישנו הבדל משמעותי כשאנו מביטים על הסביבה שלנו מתוך ערך נמוך לבין שאנו מביטים מתוך ערך מלא. כשאנו נמצאים במתחם שבו הערך הנמוך שולט, כל האנרגיות והמשאבים מתרוקנים ובמקומם מופיעות תחושות עייפות, עצלנות, חוסר אכפתיות. לעומת זאת כשאנו נמצאים במתחם שבו הערך המלא שולט, אנחנו מחוברים לכל היכולות, הכישורים, האנרגיות והמשאבים שקיימים בנו. במצב זה אנו חשים תשוקה, התלהבות, שמייצרות את ההצלחות ואת ההישגים הגדולים שלנו. זה מה שעוזר לנו להפוך כל מחשבה טובה או כל רעיון, לעשיה בונה ומועילה. 

סיום

בראש חודש קיים יסוד של ציפייה לגאולה בכל הרמות שאנו חסרים בהם: ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא, וְלִסְלִיחַת עָוֹן, וְיְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וָקֵץ לכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ, כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים״.