ראש חודש כסלו התשפ״ז

ראש חודש כסלו – קשת, משענת ואור

מבוא לחודש כסלו

ראש חודש הוא יסוד לקביעת חגי ומועדי ישראל, שכן מועדי השנה נקבעים על פי חודשי הלבנה. כאשר הקב״ה אומר למשה רבינו: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים; רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״, הוא אינו מוסר לעם ישראל רק את מניין החודשים, אלא גם את האחריות לקדש את הזמן. ראש חודש אינו רק תחילתו של חודש חדש בלוח השנה; הוא פתיחתו של שער חדש בזמן. בכל חודש האדם מוזמן לעצור, להתבונן בדרכו ולגלות איזו תנועה חדשה מבקש הקב״ה לעורר בתוכו.

על פי ספר יצירה, וכך גם בספרי הפנימיות, לכל חודש יש זיקה ייחודית למזל, לאות, לחוש ולאיבר בגוף. אין אלה פרטים נפרדים, אלא דרך להתבונן במפגש שבין הזמן, הגוף ועולמו הפנימי של האדם. בחודש כסלו נעסוק בדרך שהאדם בוחר, במשענת שעליה הוא נשען וביכולתו לעכל את המציאות שהוא פוגש.

מזל החודש – קשת: כיוון ומשענת

מזל חודש כסלו הוא קשת. כדי שהחץ יוכל לצאת קדימה, הקשת נמשכת תחילה לאחור. כך גם בחיי האדם: יש רגעים שמותחים אותו לאחור – אכזבה, פחד, אובדן או משבר. באותם רגעים האדם אינו רק נפגע; הוא גם מנסה להבין כיצד עליו להגן על עצמו מכאן ואילך.

לעיתים מתוך הפגיעה נוצרת מסקנה פנימית: אי אפשר לסמוך, אסור לטעות, אני חייב לשלוט, אין טעם לנסות. המסקנה הזאת אינה בהכרח אמת, אלא ניסיון של הנפש לשמור על האדם מפני כאב נוסף. אך כאשר היא נשארת בתוכו זמן רב, היא נעשית למצפן שממנו הוא פועל. העבר כבר אינו רק זיכרון; הוא משפיע על הדרך שבה האדם בוחר בהווה.

כאן מתעוררת שאלת הקשת: מי אוחז בקשת ומכוון את החץ? האם האדם בוחר את הכיוון שבו ילכו חייו, או שמא פחד ישן ממשיך לשגר אותו אל הימנעות, הסתגרות או חוסר אמון? השינוי אינו מחייב למחוק את מה שהיה. הוא מתחיל כאשר האדם מזהה שהמחשבה שהתעוררה בו נולדה מתוך חוויה קודמת, ואינה חייבת לנהל את המציאות הנוכחית.

כדי לשחרר את המתח שבקשת ולבחור מחדש את דרכו, האדם זקוק למשענת. משענת זו אינה מבטיחה חיים ללא כאב או טלטלה, אך היא מאפשרת לו לעמוד מול מה שמתרחש בלי להתפרק. היא נוצרת כאשר האדם מאמין שהקב״ה מלווה אותו, מכיר בכוחות שהקב״ה נתן לו, ואינו נשאר לבדו מול הקושי אלא מסכים להיעזר באנשים הקרובים אליו.

מתוך המשענת האדם יכול לפגוש את הפצע, ולא רק להתרחק ממנו. הוא יכול לתת משמעות למה שעבר עליו, בלי לאפשר לו להכתיב את חייו. מכאן נפתח פתח לעיכול פנימי: להבחין בין מה שנוצר מתוך חוויה קודמת לבין מה שמתרחש בהווה.

העיכול הפנימי – להפוך מציאות לכוח חיים

יש אירועים שמשנים את האדם מבפנים. אכזבה, אובדן, כישלון או משבר אינם נשארים רק עובדה שקרתה בחוץ; הם נוגעים בו ומבקשים למצוא בתוכו מקום ומשמעות.

כאשר המפגש עם הכאב גדול מדי, האדם אינו תמיד יכול לעצור ולהרגיש את כל מה שהתעורר בו. הוא מנסה להמשיך כרגיל: מדחיק, נאחז בהרגל, ממהר להסביר או מבקש לשלוט במה שאפשר. אלו אינן בהכרח בחירות מודעות, אלא דרכים טבעיות להגן על עצמו כאשר הרגש נראה גדול מכדי לשאת אותו.

הדרכים האלה מאפשרות לאדם להמשיך, אך לעיתים הן משאירות בתוכו דריכות. הוא עלול לחיות כאילו עליו תמיד להיזהר, להסתדר לבדו או לשלוט בכל פרט. גם לאחר שהמצב השתנה, אותה דריכות ממשיכה להשפיע על הדרך שבה הוא מפרש את המציאות, מרגיש ופועל.

כאן מתחיל העיכול הפנימי. האדם שואל לא רק: ״מה קרה?״ אלא גם: ״מה הדבר הזה עורר בי? מה למדתי אז על עצמי, על אחרים ועל העולם?״ מתוך השאלות האלה הוא יכול להבחין בין מה שאירע בעבר לבין מה שמתרחש עכשיו. הוא אינו מוחק את הכאב, אלא מחזיר אותו למקומו בתוך סיפור חייו.

כך אירוע שהיה משא יכול להפוך לחוויה שאפשר לשאת; תגובה אוטומטית יכולה להפוך לבחירה; ומה שכאב יכול להישאר חלק מן הדרך, בלי להיות הכוח שמכוון אותה.

הניצוץ והאור – לבחור את הצעד הבא

לאחר שהאדם מתחיל להבין מה פועל בתוכו, מתעוררת שאלה חדשה: מה עדיין נשאר בידיו? לא תמיד הוא יכול לפתור את הקושי, לשנות את מה שכבר אירע או לדעת כיצד ייראה ההמשך. אך גם בתוך מצב שאין לו פתרון מלא, נשארת לאדם אפשרות לבחור את פעולתו הבאה.

זהו הניצוץ. לא תחושה שהכול יהיה טוב, ולא ניסיון להתעלם מן הכאב, אלא נקודת בחירה שאינה נמסרת לפחד. אדם יכול לומר תפילה גם כאשר אינו יודע מה תהיה התשובה; לבקש עזרה גם כאשר קשה לו להודות שהוא זקוק לה; או לעשות מעשה אחד נכון, אף שהדרך כולה עדיין אינה ברורה.

לקראת סופו של חודש כסלו מגיע חג החנוכה. את נרות החנוכה מדליקים עם רדת הערב, בשעה שהיום מתחיל להחשיך. הנר אינו מאיר בבת אחת את כל הדרך, אך הוא נותן אור במקום שבו האדם נמצא.

כך גם בחיים. פעולה אחת אינה פותרת את הכול, אך היא יכולה לשנות את מקומו של האדם בתוך הקושי. במקום להיות רק מי שמגיב למה שאירע לו, הוא נעשה שותף בבניית הדרך שבה ימשיך לחיות.

תפילת סיום לחודש כסלו

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וְלִשְׂמָחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וְיִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וְרֹאשׁ לִפְדִיּוֹן נַפְשֵׁנוּ.

ובחודש כסלו נבקש שהאור הקטן יזכיר לנו: גם בתוך טלטלה אפשר להיאחז באמונה, לבחור את הצעד הבא ולצעוד בו.

״True light does not deny the darkness; it gives a person direction within it״

אור אמיתי אינו מכחיש את החושך; הוא נותן לאדם כיוון בתוכו.