ראש חודש חשוון התשפ״ז

ראש חודש חשוון – כשההתחדשות פוגשת את המציאות

ראש חודש הוא יסוד מרכזי בלוח השנה העברי, שכן על פי מניין החודשים נקבעים מועדי ישראל. כאשר הקב״ה אומר למשה רבינו: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים; רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”, הוא קובע את סדר החודשים ומעניק לעם ישראל תפקיד בקביעת זמני הקודש. ראש חודש מקבל ביטוי גם בתפילה ובעבודת ה׳, ומתוך משמעותו הרוחנית אפשר לראות בו הזמנה להתבונן במהלך חיינו ולבחון מה אנו מבקשים לחדש בחודש שלפנינו.

חודש חשוון מגיע לאחר חודש תשרי, שבו ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה מזמנים לאדם התבוננות, תשובה, כפרה ושמחה. בחשוון אין חג נוסף המעניק מסגרת מיוחדת, והאדם שב אל שגרת חייו ואל ההתמודדויות המוכרות. המעבר הזה מעורר שאלה: האם ההתחדשות שהתעוררה בתקופת החגים יכולה להמשיך ולהתפתח גם כאשר המסגרת שעוררה אותה כבר אינה נוכחת?

מן ההתעוררות אל ההתפתחות העצמאית

ייחודו הרוחני של חשוון מתגלה דווקא במקום שבו מסתיימת ההתעוררות החיצונית ומתחילה עבודתו העצמאית של האדם. אין מדובר רק בניסיון לשמר את מה שרכש בתשרי, אלא באפשרות להפוך את ההבנות והערכים שהתעוררו בו לנקודת מוצא להתפתחות נוספת. האדם אינו נשען עוד על אווירת החגים כדי לבחון את דרכו, אלא נדרש לבחור כיצד לפעול, ללמוד מתוך ניסיונו ולבנות יכולות חדשות. אולם כאן מתעוררת שאלה נוספת: מה מבדיל בין הרגע שבו מתעוררת באדם הבנה חדשה לבין השלב שבו היא נעשית חלק מחייו?

כדי להבין את ההבדל הזה, חשוב להבחין בין שלושה שלבים: התחדשות, התפתחות והגשמה. ההתחדשות מתרחשת כאשר האדם מזהה אפשרות חדשה בחייו. ההתפתחות מתרחשת כאשר הוא בונה את היכולת לפעול בהתאם להבנתו החדשה. ההגשמה מגיעה כאשר היכולת הזאת נעשית חלק ממשי מן הדרך שבה הוא חי. ההבדל בין השלבים אינו רק במשך הזמן הדרוש להם, אלא במה שנדרש מן האדם בכל אחד מהם: תחילה לראות אפשרות, לאחר מכן לרכוש יכולת, ולבסוף לתת לה ביטוי יציב במעשיו.

אפשר לראות זאת ביחסים שבין אדם לחברו. אדם עשוי להבין שהצורך שלו להיות צודק בכל ויכוח פוגע ביכולתו להקשיב לאחרים. ההבנה הזאת פותחת בפניו אפשרות חדשה, אך עדיין אינה משנה את התנהגותו. כאשר מתעוררת מחלוקת נוספת, הוא מתרגל להקשיב לפני שהוא משיב ולבחור את מילותיו גם כאשר אינו מסכים. בתחילה הדבר דורש ממנו מאמץ מודע, משום שהוא פועל אחרת מכפי שהתרגל. אולם ככל שהוא מתנסה בדרך החדשה, מתפתחת בו יכולת להקשיב גם במצבים שבעבר עוררו בו התנגדות. כאשר ההקשבה נעשית חלק מהתנהלותו, מה שהיה בתחילה רעיון שהוא מבקש לאמץ הופך לאופן שבו הוא פוגש אנשים אחרים.

מן הזריעה אל הצמיחה

את התהליך הזה אפשר לראות גם בטבע, דווקא בעונה שבה חל חודש חשוון. בארץ ישראל זוהי ראשיתה של עונת הגשמים והזריעה. החקלאי מכין את האדמה וזורע את הזרעים, אך הצמיחה אינה מתרחשת מיד. תחילה הזרע נטמן באדמה, לאחר מכן הוא מתחיל להכות שורשים, ורק בהמשך מופיעים הנבטים והצמח מתפתח. כל שלב מכין את השלב הבא, וגם כאשר עדיין אין פרי, תהליך הצמיחה כבר החל.

הזריעה מלמדת אותנו להבחין בין תהליך שכבר החל לבין תוצאה שאפשר לראות. הזרע אינו חדל להתפתח רק משום שהצמיחה עדיין אינה נראית מעל פני האדמה. כך גם בהתפתחות האדם: לא כל שינוי פנימי מתבטא מיד בהתנהגות יציבה, ולא כל ניסיון שאינו מצליח מעיד על היעדר התקדמות. לעיתים נדרש זמן עד שהיכולת החדשה מתבססת ומתחילה לבוא לידי ביטוי בחיי היומיום.

מה זה אומר לנו?

ראש חודש חשוון מזמין אותנו לבחור תחום אחד בחיינו שבו אנו מבקשים להתפתח. לא להסתפק בשאלה מה היינו רוצים לשנות, אלא לברר איזו יכולת עדיין חסרה לנו כדי שהשינוי יהיה אפשרי. מי שמבקש לשפר את יחסיו עם אדם קרוב יכול לבחון איזו דרך תגובה עליו ללמוד; מי שמבקש להתמיד בלימוד יכול לברר איזו מסגרת מתאימה לחייו; ומי שמבקש לנהוג באחריות רבה יותר יכול לזהות התחייבות אחת שהוא מוכן לקבל על עצמו. הבחירה בתחום מוגדר מאפשרת להפוך רצון כללי לכיוון שאפשר לפעול בו.

לאחר שבחרנו את הכיוון, נדרשת החלטה נוספת: מהו המעשה הראשון שביכולתנו לעשות כבר עכשיו? אין צורך להמתין עד שנרגיש מוכנים לחלוטין או עד שכל התנאים יהיו נוחים. אפשר להתחיל בצעד קטן ומוגדר, לבחון מה הוא מלמד אותנו ולהמשיך ממנו. כך חודש חשוון אינו נשאר רק רעיון על התחדשות, אלא נעשה הזדמנות לבחור באופן מודע כיצד אנו מבקשים לעצב את החודש שלפנינו.

ונסיים בברכה מתפילת מוסף של ראש חודש:

“אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וּלְסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וָקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים”.