ראש חודש חשוון התשפ״ו

חשוון – שותפות האדם בבריאת הזמן

״כאשר אמר הקב״ה למשה רבנו: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״, העניק לו את היכולת לקדש את הזמן. הזמן איננו רק סיבוב טבעי של ימים ועונות, אלא מרחב שבו נוצר מפגש חי בין האדם לאלוהות.

ראש חודש הוא רגע של התחלה, אך לא רק התחלה טכנית של זמן חדש. זהו רגע שבו האדם נדרש להשתתף במעשה הבריאה. הקב״ה לא קובע לבדו את מועדי הקודש, אלא מוסר את המפתח לעם ישראל – ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם״. במילים אחרות: הקב״ה מעניק את האור, אך האדם קובע מתי הוא פוגש אותו. זו קריאה לחופש ולשותפות – זמן שאיננו נכפה מלמעלה, אלא זמן שאנו מזמנים ומקדשים בכוונת לב.

הלבנה, סמל ההתחדשות, איננה מאירה מעצמה. היא משקפת את אור השמש, ובכל חודש היא מתחדשת – מזכירה שגם אנחנו יכולים להתחדש, גם אחרי לילות ארוכים של הסתר. האור לא נעלם, הוא רק מחכה להתגלות מזווית אחרת.

כך גם חיינו: יש תקופות של מילוי ויש תקופות של הסתר. אך בכל פעם שהלבנה מתחדשת, היא מבשרת שגם האדם יכול לשוב ולצמוח, לחדש אמון בעצמו ובדרכו. זהו סוד ההתחדשות – לא שלמות, אלא חזרה לאור.

האור שבשקט

לאחר חודש תשרי, העמוס באור ובמעשים – תקיעות השופר, צום יום כיפור, סוכה ולולב – מגיע חשוון. חודש ללא חג, ללא טקס, אך מלא בנוכחות שקטה. אם תשרי היה חודש של התגלות, חשוון הוא חודש של הפנמה. הוא מזמין אותנו להפוך את האור הגדול למעשה פשוט, ולגלות שהקדושה מצויה גם בתוך השגרה. זה הזמן שבו האור מתמוסס אל חיי היומיום.

חודש חשוון הוא זמן של גשם, של זריעה, של צמיחה. זהו המעבר מהתלהבות להתמדה, מהששון אל השמחה – מהאור החיצוני אל האור הפנימי. כשאדם נוגע בעולם בעשייה ישרה ובלב שלם, השמחה כבר לא תלויה במאורע, אלא זורמת מתוכו.

 אין שמחה כהתרת הספקות

בברכה השביעית של שבע ברכות אנו אומרים: ״ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה.״ חז"ל לימדו כי ששון הוא שמחה חיצונית – התלהבות של מעשה, קול ושירה; ואילו שמחה היא אור פנימי, שקט ובהיר. בתשרי אנו חווים ששון – קול השופר, סוכות, שמחה מתפרצת. אך בחשוון אנו לומדים את השמחה האחרת – זו שנולדת מתוך בהירות.

חז"ל אמרו: ״אין שמחה כהתרת הספקות״. השמחה העמוקה ביותר באה כשהלב מתבהר, כשהדברים מתיישבים מבפנים. כאשר הספק מפנה את מקומו לבהירות, כשההתלבטות שוככת והלב מוצא את דרכו – שם נולדת השמחה האמיתית. זו השמחה של חשוון: לא קול גדול אלא נשימה עמוקה של ודאות ושל שלום פנימי.

כך חשוון מלמד אותנו שהאור הפנימי אינו ברעש של חג, אלא ברגע של הבנה, ברגע שבו הלב שקט ויודע את דרכו. זו שמחה שאין בה סופה, אלא שורש של יציבות.

רחל אמנו – הלב הפועם של חשוון

ביום י״א בחשוון אנו מתוודעים לרחל אמנו – דמות שמגלמת את מהות החודש: אהבה שקטה, אמונה עמוקה ונאמנות שאינה תלויה בזמן. דמעותיה אינן ייאוש – הן תפילה שהופכת לאור.

אם בתשרי עבדנו את ה' בקול ובשירה, רחל אמנו מלמדת לעבוד אותו בשקט, בעומק, בלב אוהב גם כשהכול דומם. היא נושאת את האור לא דרך מילים, אלא דרך נאמנות פנימית: ״כֹּה אָמַר יְהוָה: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ… וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם״.

יעקב אבינו קבר את רחל אמנו בדרך אפרתה, על פי הוראה מהקב״ה, כדי שתעמוד לנחם את בניה בגלותם. היא לא נחה במערת המכפלה, אלא ׳על הדרך׳ – שם שכל עובר יוכל למצוא נחמה. ומאז היא סמל של תקווה ואהבה שאין לה קץ.

רחל אמנו מלמדת שהכוח של אהבה אמיתית הוא המשכיות – היכולת להישאר נאמן גם כשהשמיים סגורים. זהו לבו של חשוון: אמונה שקטה, יציבות ושורשים, והידיעה שגם בשקט נוכחת אהבה גדולה שמחזיקה את העולם.

התבוננות לחודש חשוון

נעצור לרגע, ניקח נשימה עמוקה.
נשאל את עצמנו: היכן בתוכנו אנחנו יכולים ויכולות להאיר – גם כשבחוץ שקט? מהי הדרך שבה נוכל להפוך את התנועה של תשרי לתודעה היומיומית של אהבה, של אמונה, של נדיבות ונתינה? נזכור – כמו רחל אמנו, האור הפנימי שלנו איננו רועש, אך הוא עמוק ונצחי.

מדיטציה לחשוון – אמון במקום שליטה

עצמו עיניים.
קחו נשימה עמוקה.
הרגישו את הגוף נרפה לאט.
כל שאיפה מזמינה אור.
כל נשיפה משחררת החזקה ישנה.
לפעמים נדמה שמהות השחרור היא ויתור.
אבל שחרור איננו ויתור – הוא אמון.
אמון בכך שגם כשאנחנו לא מחזיקים חזק, העולם ממשיך לנוע.
הנשמה יודעת את דרכה, גם כשהמחשבה מתעייפת.
נרגיש את ההבדל בין שליטה לנוכחות.
שליטה באה מהפחד לאבד. נוכחות נובעת מאמונה שהכל כבר כאן. נלמד את השקט של חשוון – חודש בלי חג, בלי רעש, מבחוץ. רק אנחנו והנשמה שלנו. לומדים לסמוך על הדממה. להקשיב ללב בלי לפחד מהשקט. 

כשנשוב לנשימה הרגילה, נרגיש – האמון כבר כאן. ובשקט הזה נגלה שהאור לא נעלם – הוא פשוט נרגע בפנים.

שנזכה להאיר מבפנים, למצוא שמחה גם בשקט, ולהפוך כל יום רגיל למפגש של עשיה נכונה.״

ברכת יום הולדת לשוש תמיר 

שוש יקרה, יום הולדתך נוגע השנה בראש חודש – רגע שבו הזמן עצמו מתחדש. כאשר הלבנה מתמלאת באור חדש, יהי רצון שבזכות כל  מה שאת עושה למען עם ישראל שתזכי להמשיך  להאיר כאור הלבנה – לא באור מסנוור, אלא באור רך וקבוע, הנובע מבפנים ומאיר כל מי שסביבך. שנה שבה תוכלי להרגיש את נוכחותו של הקב״ה בכל דבר שאת עושה.

מוקיר ומעריך
הרב דוד איפרגן

ברכת בר מצווה לאוריאל דוד אדהן – בא׳ בחשוון

אוריאל דוד היקר,
ביום שבו אתה נעשה בר מצווה, הלבנה מתחילה את מחזור האור החדש שלה ואתה מתחיל מחזור חדש של חיים, של אחריות, ושל נשמה מאירה. חודש חשוון מלמד אותנו שהקדושה אינה רק בשמחה החיצונית, אלא בעומק של שקט, בעשייה יומיומית, ובאמונה הפשוטה. וכך גם אתה – ילד שהופך לבוגר, נכנס אל חיי תורה ומצוות לא רק כדי ״לעשות״, אלא כדי להיות.
יהי רצון שתהיה דרכך דרך של בהירות וענווה,שתדע למצוא אור גם כשאין חג, שמחה גם כשאין קהל, שהמילים שלך יהיו כמו גשם ראשון – נותנות חיים, מנקות את הלבבות, מצמיחות טוב. שתגדל באור של אמונה, באהבה ובנתינה, ושהקב״ה יברך אותך בכל מעשה ידיך לטובה. ושתדע שקבלת הורים הכי טובים שיש כדי לחיות את החיים נכון, אז לך אוריאל דוד ולכם ההורים משה ואיה מזל טוב ענק.

שלך באור, באמונה ובאהבה,
הרב דוד איפרגן

הקדשה לעילוי נשמות ולרפואה שלמה

את דברי התורה וההתבוננות שבמאמר זה אני מקדיש לעילוי נשמותיהם של הצדיקים והצדיקות:

האישה הצדקת מרים ורובל, זכרונה לברכה, אימה של שוש תמיר.
האישה הצדקת רחל, זכרונה לברכה, אמו של טוביה לביא.
הרב משה גואטה, זכרונו לברכה, אביו של בנצי גואטה.
הרב רמי שושני, זכרונו לברכה, אביה של כרמית שושני.
הרב יצחק מאיר, זכרונו לברכה, אביה של יפית מכלוף.
יהי רצון שבראש חודש שהוא יום פקידתם תהא נשמתם צרורה בצרור החיים ושתהא מנוחתם שלמה בשלום באור פני ה׳.
ונוסיף תפילה לרפואה שלמה ליפית מכלוף תחיה, שנזכה כולנו לראות באור של רפואה, נחמה ושלום.

אמן כן יהי רצון.