ראש חודש אָב התשפ״ה

את מאמר ראש חודש החשוב אני מקדיש לשתי נשים שהועילו לאנושות:
הראשונה, הדס סימן טוב, זכרונה לברכה, שהשבת פקידת שנתה' ומברך את משה והילדים ירדן, נעם, דניאל ורז רחמים, בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות.
השניה, אריאלה האס, זכרונה לברכה, שביום חמישי יחול שנת פקידת שנתה. אני מברך את ארן גיא דותן ושירה שיצליחו בכל מעשה ידיהם.

רֹאשׁ חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב – בסימן הַסְכֵּת וּשְׁמַע

״קדוש החודש היא המצוה הראשונה שעם ישראל נצטוה בה כעם, והיא זאת שקובעת מתי יחול ראש חודש והיא מהוה את שרשם של כל הימים טובים לאורך השנה שכן כל המועדים נקבעים על פי תחלת החודש.

נפתח את המאמר בפסוק הממחיש את תפיסת המציאות בקשר לזמן: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״ (שמות פרק יב פסוקים א-ב). הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מציאות בה מתחילה בו עצמאותכם״, והוא המפתח לקביעת המועדים. "מועד" מלשון "מפגש". אך בשונה ממלאכי השרת הקבועים במלאכתם, נותנת התורה לעם ישראל את האחריות לקביעת המועד של המפגש: ״אשר תקבעו אתם״. ומעבירה את כובד האחריות מ גורל שמימי לאחריות אישית ולאומית. מאז ועד היום אנו מציינים את הלוח העברי, הַמְּשַׁמֵּשׁ מַרְכִּיב לַזֶּהוּת הַיְּהוּדִית.

כדי להבין את משמעותו המלאה של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

חודש אב הוא החודש החמישי לפי מנין החודשים שאנו מונים מראש חודש ניסן והחודש האחד עשר לפי מנין החודשים שאנו מונים מחודש תשרי. חודש אב הוא תמיד בן שלושים יום ומזלו אריה.

צירופי הַ-וָ-יָ-הַ 

י״ב צירופי הַ-וָ-יָ-הַ  הנם אורות השפעה שמתגלים בתוך שנים עשר חודשי השנה, ובכל ראש חודש מאיר בו צירוף אחד מצירופי הַ-וָ-יָ-הַ  לפי תכונתו. העולם הוא אותו עולם, אך המוטיבציה לבריאתו השתנתה בהתאם לצירוף האותיות, ולמרות הקביעוּת הידועה מראש יש לנו יכולת השפעה רבה על הצורה שבה מתבטאת התכונה של כל חודש.

הצרוף המאיר של חודש מנחם אב הוא הַ-וָ-יָ-הַ היוצא מראשי התיבות: ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם״. (דברים כ”ז, ט’). ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע״ היא היכולת לשמוע ולהקשיב. שַׁמיעה מלשון משמעות להאזין למה שאינו נשמע – לשמוע את מה שלא נאמר, להקשיב לנוכחות הפשוטה מאחורי הדברים בין ומעבר למילים, מעבר לקולות של עצמך ושל האחר. נראה שאמנות ההקשבה גדולה מהדיבור. היא מצריכה קבלה בנוכחות מלאה כדי לאפשר למילים לחדור עמוק פנימה. שמיעה אינה כראייה, ראייה אינה כידיעה, ידיעה אינה כפעולה. ורק מתוך שמיעה מחלחלים עומקם של דברים.

תחנות בזמן מאפשרות לנו לעשות עבודה עם הדברים שעדיין לא פתורים אצלנו, ומפריעים לנו להתקדם לעבר המטרה שהצבנו לעצמנו. ישנה  עבודה המתרחשת בחגים – פסח, חג השבועות, חג סוכות ושמיני עצרת, וישנה עבודה המתרחשת בימים הנוראים שמתחילה בחודש אלול ומסתיימת ביום כיפור. 

כשאנו מגיעים לעבודה של חודש אב, נוכל לראות שרוב האכויות של החודש נמצאות בתוך המקומות המוסתרים והחבויים ביותר, הנחווים על ידינו בדרך כלל כאתגר או כחושך, שם נמצא הפוטנציאל הגדול שאפשר לממש.

למרות שהאור בעצמו עבר משבר זהות שהביא את חורבן בית המקדש בתשעה באב, החודש יכול להיות דווקא חודש של: ״אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ״. דווקא במקום שיש חיסרון וחושך קיימת אפשרות לצמוח ולגדול. במקום של גילוי מוחלט. 

כשאנו נמצאים בהודיה ומקימים את הפסוק בתהילים: ״טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה; וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן״, אנו מבינים שהדיבור שמאיר את הטוב בחיינו הוא הודיה. כל פעם שאנו  קמים בבוקר, ראשית נתחיל בהודיה כלפי הקדוש ברוך הוא, האיש יאמר: ״מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, והאישה תאמר: ״מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, ומיד אנו יורדים לפרטים ומודים על הדברים הקטנים ביותר בחיים, על הנשימה, על עיניים רואות ואוזניים שומעות, על פה שמדבר, על קורת הגג והאוכל. לחיות מתוך הכרת הטוב שזה אומר להכיר את האור, את התכלית של כל דבר.

נסיים בברכת ראש חודש

״אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה. לְששון וּלְשמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָון. וִיהִי הַחדֶשׁ הַזֶה סוף וְקֵץ לְכָל צָרותֵינוּ. תְּחִלָּה וָראשׁ לְפִדְיון נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּות. וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳. מְקַדֵּשׁ יִשרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.״