ראש השנה התשפ״ו

את המאמר אני מקדיש לכל האנשים שהלכו איתי בימי הסליחות, ולכל האנשים שרוצים לשנות את מסלול חייהם שיתאים למציאות בה הם נמצאים. 

למירב אשתי היקרה, מזל טוב ענק ליום ההולדת שלך, עלי והצליחי בכול מה שאת נוגעת בו, הרב דוד, מעיין, אודל וארי איפרגן. 

לשולי לוי מזל טוב גדול ליום ההולדת שלך.

דמיינו לרגע: אתם עומדים מול דלת סגורה. מאחוריה כל מה שהיה – הצלחות, החמצות, חלומות שחלמתם. לפניכם דף חדש, לבן, שטרם נכתב. יום כזה קיים – זהו ראש השנה. היום שבו נברא העולם והאדם הראשון, היום שבו הכל מתחיל מחדש.

האזכור הראשון לחג בתורה מופיע כך:

״וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם… יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם״ (במדבר כ״ט, א׳).

התורה מציגה את ראש השנה כיום של תרועה – קול שמעורר אותנו מהשגרה ומזמין להתחדשות פנימית. התרועה אינה מילולית בלבד אלא נשמעת בלב, ומזכירה לנו לעצור, להתבונן ולפתוח דף חדש בחיינו.

האזכור השני של החג מופיע במסכת ראש השנה:

״בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן. כפי שכתוב בתהילים: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.״

חז״ל מלמדים אותנו שיעור חשוב על ראש השנה: יום זה הוא הזדמנות להתבונן פנימה, לבחור בדרך חדשה, ולכתוב את סיפור חיינו מחדש.

ביום הזה אנו עומדים לא רק מול הקב״ה, אלא מול עצמנו. זהו רגע של בחירה אמיתית – להביט פנימה, לשאול: מה אני רוצה לשנות? כיצד אני מביא את עצמי לידי ביטוי? איזה חותם אני משאיר בעולם? בעוד חגים אחרים מזכירים את העבר – יציאת מצרים, מתן תורה, ההליכה במדבר – ראש השנה מזכיר את ראשית הבריאה, את בריאת האדם. הוא מזמן לנו הזדמנות להסתכל קדימה, לראות את הפוטנציאל שלנו, לבחור בדרך חדשה ולכתוב את סיפור חיינו מחדש.

כוח התשובה אינו רק תיקון העבר. הוא הזמנה להיפתח, להשתנות, למחול לעצמנו ולזולת, ולגלות שוב את האפשרות לגדול. בלב השקט של הרגע הזה, בלחש תפילה ובתחושת תקווה, הכל אפשרי. צעד קטן ראשון, מחשבה שמגיעה מהלב, מעשה טוב קטן – יכולים לפתוח דלת לעתיד חדש, לחלום שמבקש להתגשם, למציאות של אור ושמחה.

ראש השנה מזמין אותנו להאמין, להעז וליצור – לא רק לשנה החדשה, אלא לעצמנו, בדרך שלנו. הוא לא מסתכל לאחור בלבד. הוא מזמין אותנו קדימה, אל האפשרויות, אל הדרך שאנחנו בוחרים לעצמנו. כל צעד, כל מחשבה, כל החלטה – היא הזדמנות לכתוב מחדש את השנה, את עצמנו ואת עולמנו.

חז״ל למדו מהפסוק משיר השירים:

“אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק״

שביום הדין נשמעים שני קולות עיקריים, קולו של הקב״ה וקול התודעה שלנו. קולו של הקב״ה הוא קול החסד, הדין וההתעוררות. הוא אינו רק ביקורת, אלא אור שמאיר את הדרך ומזכיר לנו את ייעודנו. הוא קורא לנו לראות את האפשרויות הפתוחות לפנינו ולהבין שגם אם נפגענו או טעינו, תמיד קיימת ההזדמנות לתקן, להתחדש ולבחור בדרך של ברכה וצמיחה.

קול התודעה שלנו הוא הקול שמגיע מתוך הלב, והוא הקול דרכו אנו מקיימים את חשבון הנפש, בוחנים את מעשינו, פועלים מתוך תחושת שליחות והכוונה טובה ומזמינים אותנו להתפתח ולהמשיך בדרך של צמיחה. המפגש בין שני הקולות יוצר מרחב פנימי שבו ניתן לשחרר טעויות, להכיר בטוב שכבר עשינו, להציב מטרות חדשות ולהתקדם בדרך של רוחניות וצמיחה.

בראש השנה אנו מתייצבים לפני הקב״ה בשלושה ממדים מרכזיים – מלכויות, זיכרונות ושופרות:

המלכויות מזכירות לנו שהכוח להוביל ולסדר את חיינו מגיע מהקב״ה, ואנחנו עצמנו מבצעים את המעשים. הנוכחות שלו בחיינו מאפשרת לנו לארגן את עולמנו הפנימי, לחיות בסינכרון עם המציאות סביבנו, ולבחור בדרך טובה ומבורכת. כך אנו פותחים את הלב, מקבלים השראה וחכמה, ועושים את מעשינו מתוך ערכים ומשמעות אמיתית.

הזיכרונות, האישיים והקולקטיביים של עם ישראל, עוזרים לנו להבין שהעבר אינו רק מה שהיה, אלא כוח שמנחה אותנו בהווה. ההצלחות, הטעויות, החסדים והניסיונות – כולם משמשים אותנו ככלים לצמיחה. דרך הזיכרונות אנו לומדים על עצמנו, מזהים מה חשוב לנו, ומקבלים כוח לבנות עתיד מלא אפשרויות, חירות פנימית ומשמעות.

השופרות הם קול שמעיר אותנו מהשגרה ומחבר אותנו לרגעי ההשראה הגדולים בתולדות עם ישראל – מתן תורה, קריאת הנביאים שמזכירה לנו את המסרים וההכוונה הרוחנית לאורך הדורות, עקדת יצחק והתקווה לגאולה. הם אינם רק קול חיצוני, אלא גם קול פנימי בלבנו, שמעורר אותנו להתבוננות, התחדשות ולפעולה מתוך משמעות. הצליל של השופר מזכיר לנו שכל רגע – כאן ועכשיו – הוא הזדמנות לעלות מדרגות רוחניות: לרומם את הנפש, להתחזק מול אתגרים ולמצוא מוטיבציה ליצירה אישית ומבורכת. כל צליל הוא תזכורת לכך שהחיים יכולים להתמלא אור, תקווה וצמיחה – אם נפתח את הלב ונבחר בדרך טובה.

בטקס התשליך, שמתקיים בדרך כלל בתפילת מנחה של ראש השנה, אנו משחררים למים את כל מה שכבר לא משרת אותנו – רגשות כבדים, פחדים, כעסים או טעויות מהעבר. התהליך הזה מזכיר לנו שאין צורך להיאבק במה שהיה, אלא לשחרר ולפנות מקום לחדש. ברגע זה של שחרור, אנו יוצרים חלל פנימי שבו ניתן למלא את החיים בתקווה, בהשראה ובמעשים טובים. החיבור לטקס יחד עם המשפחה והקהילה מוסיף עומק של שיתוף, חיבור והתחלה חדשה – לא רק אישית, אלא גם קולקטיבית.

ראש השנה הוא רגע מיוחד לפתוח דף חדש, לטהר את הלב מכל הדמיונות, המחשבות והחלקים העכורים שבתוכנו. כפי שנאמר בתהילים:

‘לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חידש בקרבי’ (תהילים נא, יב).

ביום הזה, אנו מקבלים מתנה נדירה: הזדמנות להתחלה חדשה. לפתוח דף לבן, לבחור אור במקום חושך, תקווה במקום פחד, ועשייה במקום המתנה. כל שנה חדשה היא קריאה לפעולה, הזמנה לאמונה ולביטחון, והזדמנות לחיים מלאי משמעות, אור ושמחה. השנה הזו בידיים שלנו – אנחנו אלו שמחליטים כיצד נכתוב אותה.

שהקב״ה יזכה אותנו לאחדות ואהבה, את כל האנשים שמחוסרי פרנסה – למצוא פרנסה בשפע ובברכה, את הנשים שלא נפקדו בפרי בטן – לראות את מבוקשן וללדת ילדים בריאים ושמחים, את כל האנשים שאין להם זיווג – לקבל את הזיווג הנכון להם, ואת כוחות הביטחון – לשמור, לחזק את רוחם ולהחזירם לביתם בשלום. יהי רצון שהשנה החדשה תביא לכולנו שלום ושמחה, ברכה וצמיחה, התחדשות פנימית, כוח להתמודד עם האתגרים ושפע בכל תחומי החיים.״