פרשת וישלח התשפ״ו

בס״ד

את כוח הריפוי של המאמר אני מקדיש לידידי צור גינוסר, החלמה מהירה.

בכל שבוע אנו פוגשים בתורה לא רק סיפור עתיק, אלא מַרְאָה חַיָּה המשקפת ומעוררת את נפש האדם.כל פרשה היא הזמנה להתבוננות, לתיקון, ולמפגש מחודש עם האור האלוקי הפועם בתוכנו.

פרשת וישלח

מפגש, פחד, שם חדש

״וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם״.  

כך נפתחת הפרשה, בצעד אמיץ של יעקב אבינו אל תוך מפגש שהעתיד שלו אינו ידוע. זהו מפגש עם עשו, אך לא פחות מכך מפגש עם מה שנשאר פתוח בלבו: העבר שלא שקט, הפחדים שלא נרגעו, והאמת הפנימית המבקשת סוף־סוף להישמע.

לילה אחד שמרפא חיים שלמים

יש רגעים בחיי אדם שבהם ברור שהבריחה הסתיימה. מה שהשאיר מאחוריו מתקרב, והסוד שהסתיר בתוכו מבקש סוף־סוף לעלות. יעקב אבינו שב אל הארץ, אך למעשה הוא חוזר אל עצמו, אל פחדים שלא טופלו, אל צללים שלא קיבלו שם, ואל אמת פנימית שחיכתה להיפתח. דווקא שם, ברגע המעבר, נפתח שער של ריפוי.

המלאך, המאבק שאיש אינו רואה והוא קובע הכול

בלילה יעקב אבינו נאבק ב-״איש״. חז״ל מלמדים שזהו שרו של עשו, לא מלאך מקרי אלא הכוח הרוחני של עשו, הפחד העמוק, הדימוי הישן של ״האוחז בעקב״, הצל שהלך עם יעקב אבינו כל חייו.

זהו מאבק על זהות: מי אתה באמת? האם תמשיך להיגרר אחרי הסיפור הישן, או שתפגוש את מי שאתה אמור להיות? המאבק נמשך עד עלות השחר. יעקב אבינו נפצע, אך הפצע אינו עונש, הוא חלק מתהליך הלידה הפנימית. מתוך הצליעה והכאב מתגלית גדולתו, הוא עומד על עומק האמת שלו, אינו מתחמק עוד, ונושא את עצמו באומץ. ברגע זה הוא זוכה לשם חדש, יִשְׂרָאֵל: ״לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ-כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל, כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל״. 

יעקב אבינו שהיה ״האוחז בעקב״ הופך לאדם שיכול לעמוד מול ״המלאך-שרו של עשו״, מול אנשים ומול עצמו. מאותו רגע מתברר יסוד עמוק: עם ישראל אינו נשבר מן המאבקים, הוא נבנה מתוכם. גדולתו אינה רק גבורה, אלא היכולת לעמוד באמת ולגלות מתוך הפצע אור של חסד, צדק ויושר. וכאן מתחדשת גם ההבטחה האלוקית: ״וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה… וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק–לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ״. 

שתי מלחמות, תנועה אחת של התבגרות רוחנית

הפגישה עם עשו, המציאות שבחוץ, המאבק עם המלאך, האמת שבפנים. שני חלקים של תיקון אחד. יעקב אבינו מגלה: מה שפחדתי לפגוש, בא לרפא. מה שפצע אותי, מסוגל לברך. ״קָטֹנְתִּי״ נהפך לציר של מסעו, החיבור בין חסד ואמת מוליד את ישראל. שיעקב אבינו יוצא מהלילה הזה עם שם חדש, ועם תודעה חדשה: לראות את הפצע כשער, את הפחד כמורה, ואת הברכה כצמיחה.

רחל אמנו בדרך כאב שמוליד חיים

באמצע המסע, רגע כואב, רחל אמנו יולדת ונפשה יוצאת: ״וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ. כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין״. ״בֶּן-אוֹנִי״הוא השבר. ״בִנְיָמִין״,הוא הכוח והחיים. עם ישראל אינו נבנה משכחת הכאב, אלא מהיכולת לשאת אותו קדימה ולהפוך שבר למקור חיים. רחל אמנו אינה נקברת ב״בית״ אלא על הדרך. חז״ל ראו בכך סוד: רחל אמנו עומדת עם כל מי שבדרך, מי שעדיין לא הגיע אל ביתו. חז״ל מלמדים ששני השמות אמת, רק שכל אחד מהם מבטא רובד אחר של המציאות.

שכם , פגישה עם מציאות מורכבת

סיפור דינה ושכם אינו רק היסטוריה, אלא מראה למורכבות אנושית. שמעון ולוי מגיבים מכאב ועלבון, יעקב אבינו מביט קדימה ורואה השלכות, אחריות וסיכון. אין כאן צד צודק אחד. שכם מזכיר שהחיים אינם נקיים; הבחירות אינן פשוטות; והאדם נדרש ללכת בחכמה, ברגישות ובענווה.

סיום, ללכת בדרך חדשה מתוך האמת

פרשת וישלח אינה רק סיפור על יעקב אבינו, אלא סיפור על כל אדם המבקש לחזור לעצמו. בדרך הוא פוגש פחדים, מאבקים פנימיים, כאבים שמבקשים ריפוי, ומציאות מורכבת שלא תמיד מציעה תשובות. אבל מתוך הפחד, הפצע והבלבול, נולדת אפשרות לשינוי. 

יעקב אבינו יוצא מן הפרשה גדול יותר, לא רק בעל שם חדש, אלא בעל תודעה חדשה. הוא לומד לעמוד, לראות אמת, ולפגוש את החיים לא מתוך בריחה אלא מתוך אחריות. זוהי קריאה של הפרשה לכל אחד מאיתנו: לא לפחד מהמקומות שאיננו מבינים עדיין, אלא לפגוש את המקומות שמחכים שנעמוד בהם. שם, על הדרך, בין עבר לעתיד, מתחיל להיוולד ישראל שבנו.

רק מי שמוכן ללמוד, מצליח לגלות את האור. לא מפני שהוא מקבל ידע, אלא מפני שהוא נוגע באמת הַחַיָּה בְּתוֹכוֹ. הלמידה היא מסע של לב, והיא נפתחת רק בפני מי שמוכן להקשיב, להשתנות – ולחיות את מה שלמד״.

ברכות 

מהמעלה הראשונה אנו מברכים את עידו סאן ומיכאל מזרחי, מזל טוב לרגל הולדת הבת.

מהמעלה השניה אנו מברכים את שיא ורעות פרץ מזל טוב ענק לרגל הולדת הבת. 

ממעלה שלישית אנו מברכים את חיים וליאור ששון לרגל הולדת הבן. 

מהמעלה רביעית אנו מברכים את משה קורל ונאיה גואטה, מזל טוב ענק לרגל הולדת הבן.