פרשת וַיֵּלֶךְ התשפ״ו

מהמעלה הראשונה אנו מקדמים בברכה את נשמתה של אמירה אהרונישקי זכרונה לברכה ומברכים את שלמה בן ונעם בהרבה כוח והצלחה בכל מעשי ידיכם.

מהמעלה השניה אנו מברכים את סימונה ביום הולדת מבורכת ומועילה ושולחים הרבה כוח של הצלחה לטוביה איב טל ירמיהו ורון נסים.

מהמעלה השלישית אנו מברכים את שירי מזרחי ביום הולדת שמח והרבה הצלחה בכל מה שאת עושה.

מהמעלה הרביעית אנו מברכים את אשרת ועירד תמיר שחוגגים את יום הולדתם ומאחלים להם הצלחה מרובה בכל מעשה ידיהם, ומברכים את אודל אורי ויוני.

מהמעלה החמישית אנו מברכים ביום הולדת שמח את ברק שקד, ומברכים את אור, איתמר, נטע וניב.

פרשת וילך

הנהגה, אחריות וצמיחה פנימית

״וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה״.

משה רבנו, בימי חייו האחרונים, פונה אל עם ישראל כדי להזכיר להם את מסעם ואת ההיסטוריה הרוחנית שלהם. הוא מדבר אליהם מתוך ניסיון חיים עשיר, מעודד אותם להיכנס לארץ ישראל בביטחון ובאמונה, ולזכור כי הכוח שמלווה אותם מגיע מהקב״ה ואומר להם: ״חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ–לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ״.

משה רבנו מזכיר לעם שאין לחשוש מהקושי ומהאתגרים שבכניסה לארץ. הכוח האמיתי מגיע מהקב״ה, שמלווה את עם ישראל בכל צעד וצעד. הציווי ״חִזְקוּ וְאִמְצוּ״ אינו רק משפט עידוד, אלא קריאה לפעולה – לקחת אחריות על החיים ולהתמודד עם כל אתגר מתוך ביטחון פנימי ואמונה.

מסירת ההנהגה ליהושע בן נון

במהלך נאומו מוסר משה רבינו את ההנהגה ליהושע בן נון ואומר לו: ״לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ–כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם״. 

במסירת ההנהגה ליהושע, משה רבינו מדגיש את חשיבות האחריות האישית והמנהיגות. ההנהגה אינה רק עניין טכני, אלא מסר ערכי עמוק: היכולת להוביל דורשת אומץ, דבקות במטרה והבנת תפקידו של המנהיג בעיצוב עתיד העם. 

משה רבינו נותן ליהושע בן נון את הכלים הפנימיים להמשיך את דרכם של הדורות – אמונה, כוח פנימי ושחרור מהעבר, על מנת להסתכל קדימה לעמוד באחריות המוטלת עליו.

טקס הקהל והקריאה בציבור

״וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת. תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם״. 

טקס הקהל הוא אירוע שבו כל העם מתכנס לשמוע את דברי התורה במלואם. בכך, משה רבנו מבטיח שהמסר הרוחני והערכי יועבר לכולם, בכל שכבות הגיל, ובכך נוצרת המשכיות רוחנית. התורה מוצגת באופן שבו כל אחד יכול להבין את המסרים בהתאם ליכולתו האישית, מה שמאפשר חיבור פנימי אמיתי לדרך התורה ולערכיה.

התבוננות פנימית ושחרור

״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״.

כפי שמסביר אבן עזרא, ״כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ אינו רק עבודה זרה חיצונית, אלא גם מצב פנימי שבו חלקים בתוכנו – רצונות מוטעים, כעסים או שאיפות שמרחיקות מהדרך הנכונה – שולטים בהתנהגות ובבחירות. ההסתר אינו עונש, אלא הזדמנות להתבוננות פנימית ולהתחיל לשחרר את החלקים הפנימיים שלא משרתים אותנו יותר. החזרת השליטה לידיים שלנו. התבונה שבורכנו מהקב״ה מאפשרת לנו לפעול מתוך מודעות, אחריות ודבקות במטרה, ולהפוך את הקשיים והטעויות לכלי צמיחה שמוביל לחיים מלאי משמעות.

המסר המרכזי של פרשת וילך

כל אחד ואחת נדרש לקחת אחריות על חייו, לשמור על חיבור פנימי ולפעול מתוך מודעות ודבקות במטרה, כדי להשתחרר מהעבר. זה מה שמאפשר לנו את היכולת להסתכל קדימה, ולהוביל אותנו ולחנך את הדורות הבאים לדרך של עשייה דבקות במטרה וחיבור רוחני לקב״ה.

שבת שובה

שבת שובה הוא כינוי לשבת שנמצאת בתוך עשרת ימי תשובה, הנקראת על פי מהותם של ימים אלו שמקבלים ביטוי בהפטרה של שבת זו ועל זה נאמר בתלמוד: ״גדולה כוחה של תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ״ (ספר הושע • פרק י״ד • פסוק ב׳).

צריך להבין שהמונח להתקרב אל הקב״ה זו אינה תזוזה של כמה וכמה קילומטרים, זו תנופה שהיא מהפכת חיים, מכיוון שאנו שבים אל מקור ההוויה: ״עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״. ראינו שברגע שאנו מגלים את דעתנו לקבל עזרה כדי להשתחרר מהכבלים העכורים על ידי גילוי רצון ויוזמה מועטה – אדם חושב שקשה לו להבקיע, ובעצם עליו רק לגלות את היוזמה מצידו להיכנס לטהרה ׳הבא להיטהר מסייעים בידו׳.

זו היא הבשורה של התשובה, שאדם יכול להתנתק ולהשתחרר מכובד חטאיו והדבר הזה יכול להיעשות במהירות, ׳עשו תשובה כהרף עין׳, הדברים יכולים להיעשות ממש כמהפכת פתאום. לאדם נדמה כאילו הוא סגור ותפוס ולא יכול להשתחרר מהאחיזה של רצונות שליליים, כוחה של התשובה שהמהפכה הפתאומית תיצור בנפש חיים חדשים, אדם יהיה אחראי למעשיו בעזרת כוח הרצון, הוא יהיה השליט על כוחות הנפש ולא זה שנשלט על ידיהם, זהו המפתח לתשובה. 

אם כן התשובה היא תהליך אינטימי כאשר האדם יקבל החלטה לעשות את התזוזה והשינוי בנפש. הנביא הושע מסיים את ההפטרה בפסוק: ״אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם״. 

בעל התשובה שעושה את השינוי נדמה לו שאביו ואמו וכל חבריו ורעיו יראו אותו כמוזר: ״כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וְה' יַאַסְפֵנִי״. עליו לדעת שהוא לא בודד – שלא יחשוב האדם שעושה את תפנית חייו יהיה בודד במערכה והחברה תנטוש אותו, זה מה שמקשה על האדם לעשות את השינוי להיכנס למסלול חיים חדש, פונים אליו בשאלות: מה פתאום? מה קרה לך? מדוע אתה משתנה? איך נהיית בעל תשובה? כל מיני שאלות מוזרות שהאדם חושש שיותקף בהן ברגע שירצה לעשות את המהפכה הגדולה בחייו, לכן מנחם הנביא: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״. וכך ממשיך הלאה: ״אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם״. 

אדם צריך לדעת שהשגחה העליונה משגיחה על כל אדם שעושה עבודה על הערכים וחוזר לחיים מלאי תוכן וערך, וזו היא שמחתו ואושרו של בעל תשובה שהוא מוצא לו משען אמיתי לביטחון חייו ולאושר חייו באמצעות מערכת הערכים ועשייה מתמדת.״