עמותת עולם חסד מרכינה ראש על פטירתה של רבקה ליקשטיין שהלכה לבית עולמה, שהקב״ה יתן כוח לבני המשפחה להמשיך את מסע חייהם.

עמותת עולם חסד מרכינה ראש ובצער רב אנו מודיעים על פטירתו של שמואל דורון שהלך לבית עולמו, יהיה זכרו ברוך, ושולחת תנחומים והרבה כוח לבני המשפחה.

עמותת עולם חסד מברכת את אורי ואקסאל לחמני לרגל הולדת בנם היקר, יהי רצון שתגדלו אותו לשפע והצלחה.

עמותת עולם חסד מברכת את אתי איטח ביום הולדת שמח ובמזל טוב, יהי רצון שהמשאלה שלך תתגשם, אמן כן יהי רצון.

עמותת עולם חסד מברכת את גדעון שכני במזל טוב גדול, הרבה הצלחה בכל דרך שתבחר ללכת בה.

עמותת עולם חסד מברכת את חבר ההנהלה עידו סלע שחוגג את יום ההולדת שלו ביום ראשון, עלה והצלח.

עמותת עולם חסד מברכת את האדם החשוב דן תמיר, שביום ראשון חוגג את יום הולדתו, עלה והצלח בכל מעשה ידיך.

עמותת עולם חסד מברכת את אסתי רייפן שביום ראשון יום ההולדת שלה, במזל טוב ענק והרבה אושר והצלחה בעולם הטיפול.

פרשת וארא

״משה רבינו ואהרון הכהן מגיעים בשליחותו של הקב״ה לפרעה מלך מצרים בדרישה לשחרר את בני ישראל – העם המשועבד במצרים מזה שנים רבות. השליחות, כצפוי, נכשלה. פרעה סירב בתוקף לשחרר את בני ישראל, ולא זו בלבד אלא אף הורה להחמיר את תנאי העבודה שלהם. אם עד עתה סופקו לבני ישראל חומרי בנייה, הרי שמעתה והלאה, בעקבות הבקשה של משה רבינו שלא מן המניין שהעז להורות לפרעה על שחרור בני ישראל, הורה פרעה שלא לספק לבני ישראל חומרי בנייה והעם נאלץ ליצור את הלבנים יש מאין שאיתם בנה את הערים עבור פרעה.

התוצאה של הכבדה זו הייתה התמרמרות של עם ישראל כלפי משה רבינו ואהרון הכהן. התורה מספרת על שוטרי בני ישראל, האנשים שהיו אחראים על קצב העבודה, שפגשו את משה רבינו ואהרון הכהן יוצאים מארמונו של פרעה, וטענו כלפיהם שהם הביאו רק נזק לבני ישראל: ״וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ״.

משה רבינו מפנים את הדברים, ומבין שעם ישראל נמצא במקום הכי נמוך, תודעתית ופיזית, וכי אין שום סיכוי להחלץ ממקום זה, הוא מבקש מהקב״ה לחשב מסלול מחדש ולהציל את עם ישראל בדרך אחרת – מעל הטבע: ״וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ אֶת-עַמֶּךָ״. הקב״ה מרגיע את משה ואומר לו: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ״.

הקב״ה מבין שחסרה למשה רבינו תובנה הקשורה לנושא גלות וגאולה. הקב״ה מסביר למשה רבינו בחיר האומה את הכוח שאפשר לייצר באמצעות איחוד כוחות שיש ביכולתם לסייע לכל אלו שלקחו עליהם את המשימה לעשות שינוי תודעתי עמוק בתוכם תחילה, וכל זה כדי שיוכלו להוציא את עם ישראל משעבוד לגאולה: ״וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי״.

ישנו סיפור בתלמוד במסכת בבא מציעא שזורק אור על תכונת איחוד הכוחות כדי להחלץ ממשבר עמוק. מעשה על אֵלִיּהָוּ הנביא שהיה רגיל ללמוד יחד עם רבי יהודה הנשיא מייסד המשנה בנושא מעשה בראשית (בריאת העולם) ומעשה מרכבה (בריאת התכונות הרוחניות שמזרימות כוחות להמשך הוויתו של העולם), שהם דברי אלוקים חיים. ביום ראש חודש אחד איחר אליהו הנביא להגיע, כשהגיע תודעתית, שואל אותו רבי יהודה הנשיא, מדוע התעכבת מלבוא? אמר לו אליהו הנביא: הלכתי למערת המכפלה, הערתי את אברהם אבינו ושטפתי את ידיו כדי שיתפלל ואח״כ השכבתיו. וכן עשיתי ליצחק אבינו וכן ליעקב אבינו. שאל אותו רבי יהודה, מדוע לא הערת את שלושתם ביחד? ענה לו אליהו הנביא: אם הייתי מעיר את שלושתם ביחד הם היו מרבים בתפילה ומיד היה בא המשיח שלא בזמנו, לכן לא ניתנה לי הרשות להעמידם יחד: ״וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי״. משמעות המעשה הזה שצירוף הכוחות הרוחניים של אברהם אבינו – מידת החסד, יצחק אבינו – מידת הגבורה  ויעקב אבינו – מידת התפארת, יכול להחיש מימוש לפני האור, כלומר גאולה טרם זמנה ברמה האנושית ובזמנה ברמה הרוחנית.

ברגע שהגיע זמן הגאולה האנושית, הקב״ה פונה למשה רבינו ומספר לו את ההבטחה שהבטיח לאבותינו לגאול את עם ישראל ממצרים, עם ישראל היו כל כך רחוקים מעצמם ובמיוחד ממהותם, שהיא החיבור הממשי לקב״ה, שרק בעזרת עשר המכות (דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות) שנדון בהם בכובד ראש שבוע הבא, הם חזרו להאמין בעצמם והמליכו חזרה את הקב״ה עליהם.

מסוגיה שבתלמוד זה אנו למדים דבר חשוב ביותר, במסעות שאנו עוברים בחיינו לפעמים העקרונות שהחזקנו בהם מתחלפים, המטרות משתנות, היעדים כבר אחרים, וכן על זה הדרך. עד עכשיו העיקרון שהנחה את תודעת עם ישראל היא הגלות שנאמרה לאברהם אבינו: ״וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״. עכשיו אותו עיקרון מקבל שינוי מהותי, באמצעות ארבעה שלבים שמראים על שינו תודעתי עמוק, כדי להוציא את בני ישראל משעבוד מצרים: ״לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם (יציאה ממצב של אפלה למצב של אור גדול) וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם (העלאת הערך העצמי הנמוך שבני ישראל התרגלו לחיות דרכו). וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (יציאה ממצב של שעבוד למצב של גאולה). וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם-לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם (השתא בעגלא ובזמן קריב – במהרה בקרוב בימינו). ארבעת לשונות הגאולה כוללים את כלל המרכיבים שיוצרים ליכוד בעם ותקווה ליציאה משעבוד לגאולה. 

ישנו כלל חשוב שאומר: כל מבנה רוחני מתקיים באמצעות כלים אנושיים, ורק אם אותו כלי אנושי משנה את מהות התודעה ומבין בתודעתו שהגיע זמן הגאולה אז מתהווה סינכרון מועיל בין המבנה הרוחני לכלים האנושיים. למרות שהגיע זמן הגאולה הרוחנית היא צריכה להתחבר עם הגאולה האנושית שהיא קשה מנשוא, תוך כדי תהליך הגאולה עם ישראל לא קם מסבלותיו, ואפשר לראות למרות הדיבור החדש והקריאה האלוקית שמגיעה באמצעות משה רבינו היא נשמעת כקול טועה במדבר: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה״. מכוון שטרדות היום יום לא מאפשרות להמונים להתרומם אל מעבר לקונקרטי, וכאשר הנוגש מרוצץ את גבם, בני ישראל שרויים בעבדות מתמשכת. מאות שנים של עבודת פרך, דיכוי ולעיתים אף השמדה. מציאות חיים זו העוברת מדור לדור יצרה הוויה של עבדות ושעבוד. קיבעה דפוסי חשיבה ותחמה את מרחב החלומות והתקוות של העם, והקשב אינו מופנה להפנים את המילים הנשגבות. תחושת האובדן והרפיסות הפכו להיות חלק מהעם, משה רבינו מבין שאין בררה והוא חייב להיצמד לכללים חדשים שאומרים: כדי לפצח את תודעות העבר – שעבוד, נחוץ איחוד הכוחות תוך כדי הכאב מהמציאות הפיזית היומיומית שעם ישראל מתקיימים בתוכה.

שינוי מובילים עם שותפים

משה מבין מחליט ומתחיל לבצע את המשימה מתוך הכללים החדשים שניתנו לו מהקב״ה והוא מתחיל לחלק את העבודה ביניהם. שני המנהיגים, משה רבינו ואהרון הכהן, הניצבים ביחד אל מול אתגרי השעה, כל אחד מהם משלים את רעהו ובכך כוחם מתעצם גם אל מול מנהיגיה של האימפריה המצרית: ״אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ״. משה רבינו אינו יוצא לשליחות לבדו, הוא מכיר במגבלותיו, ועל כן מצורף אליו את אהרון אחיו המשלים אותו. בבואנו לחולל שינוי, תודעתי חברתי, איננו צועדים לבד, אנו צריכים יחד עמנו צוות היודע להשלים אותנו. להאיר את נקודות העיוורון, להשמיע קולות מושתקים ובעיקר לנטוע בנו את הביטחון שאנו יכולים. יש להבין, שינוי חברתי לא מתקיים במחשכים ובבדידות, אלא הוא צריך את האחד שיתחיל את התנועה המיוחלת, שתראה שיש דרך אחרת שאליה יוכלו להצטרף מאמצי השינוי האחרים. המסות שבלעדיהם השינוי הוא רק נחלתם של קומץ משוגעים לדבר.

משה רבינו ואהרון הכהן מבינים שאמונה עמוקה בצדקת הדרך (התמודדות מול זכרון הגלותי שאנו מרפא מעם ישראל לאורך הדרך), התמדה שאינה נשחקת בקלות אלא הולכת ומתגברת לנוכח הקשיים הנגלים לאורך הדרך, יכולים לשבור את המציאות ולחולל עתיד שונה, שאינו ממשיך את הדרך הישנה (שעבוד) הידועה מראש ולכאורה. יום אחר יום, קושי אחר קושי, כעבודת סיקול אבנים עיקשת, כך מפרקים משה רבינו ואהרון הכהן את עקשנותו של פרעה וספקנות של בני ישראל אלו שהם באו להושיע. 

ההתמסרות הטוטאלית לתהליך שהביא את עם ישראל לשינוי תודעתי עמוק שאומר שהגיע זמן גאולתכם, שמהות השינוי החברתי מגיע תחילה מתוך השקפת עולם לאומית ואישית חדשה. אנו רואים שבזמן שבני ישראל נתונים בעבודה קשה, חייהם נעים מיום ליום במאבק הישרדותי של קבוצת מיעוט משועבדת, במציאות מעין זו קשה להעפיל לגבהים ולחשוב מחשבות על חירות וגאולה. כדי לראות למרחוק, העם המשועבד זקוק לדמויות חיצוניות, נביאים, הרואים מעבר לכאן ולעכשיו. כאלו שאינם כפותים בתודעת העבדות כמותם (משה רבינו לא היה עבד יום אחד). אלו שמראים להם את האופק, את היום שמעבר לשעבוד. 

אכן כפי שהסברנו, החזון שמציבים משה רבינו ואהרון הכהן נתקל תחילה בהתנגדויות ובהיעדר אמון שלא פחת לכל אורך שנות הנדודים ממצרים לארץ ישראל. אך יחד עם זאת, במבחן התוצאה, הכללים שמשה רבינו ואהרון הכהן נצמדו אליהם הצליחו לחולל את השינוי שבו חפצו. הם מצליחים בדרך קשה ועם הרבה דם יזע ודמעות להוביל את השינוי ולקטוע רצף של ארבע מאות שנות עבדות. בעיקר עמדה להם אמונה והתמדה שאפשרו להם פעם אחר פעם להתייצב מול אתגרים מבית ומחוץ ובכל עת לשוב ולהעלות את תמונת העתיד של הארץ הנכספת. 

מהתנהלות של משה רבינו ואהרון הכהן אנו למדים מסר חשוב ביותר – תמיד לפני שהשפע מתגלה, החיסרון מקבל כוח שלא מאפשר לנו לראות את האופק שאליו אנו רוצים להגיע. אם נצליח להפנים שהשליחות – give, היא הסוד שמעניק כוחות לאדם, כלומר ברגע שאדם מבצע שליחות הוא מקבל כוחות מיוחדים לגבור על קשיים כדי להגיע אל המטרה.״