מתוך הפרשה אני מברך את פיני אגם וליאם עזרא במזל טוב ויום הולדת שמח, ושולח כח של ריפוי למאור שמעון בר יוחאי עזרא.

אני מברך ביום הולדת שמח את אלי קאליש ואת מרים למל, עלו והצליחו בכל מעשי ידיכם. מתוך המאמר אני שולח כוחות של רפואה שלמה לדביר קאליש. 

מתוך המאמר אני שולח כח של פרנסה טובה לקורל גואטה עלי והצליחי. 

מתוך המאמר אני מברך את בנצי ודפנה גואטה ביום נישואים שמח יהי רצון שתצליחו בחומר מוקיר ומעריך.

פרשת כִּי תָבוֹא

״פרשת כי תבוא מספרת על פרידות, על אחריות ועל התחלה חדשה. עם ישראל מסיים את המסע הארוך במדבר ועומד בפני חיים חדשים בארץ ישראל, שבהם כבר לא הכל מובטח, האוכל, המים וההגנה תלויים בהם עצמם. 

במדבר חיו בני ישראל בעזרת חסד אלוקי, האוכל הגיע להם בצורת מן מן השמים, המים מהבאר של מרים, וההגנה ניתנה להם דרך ענני כבוד, כפי שכתוב בתורה: ״וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ״. לאחר שמשה רבנו הבין שהוא לא נכנס לארץ, הוא מכין לעם ישראל ארגז כלים לחיים החדשים, חיים שבהם נדרש עם ישראל ליצור מערכת יחסים בוגרת והדדית בתוכו, שיש בהם ערכים של אחריות, נדיבות, יושרה וכבוד לזולת.

בפרשתנו שלושה נושאים: מקרא ביכורים, וידוי מעשרות וברכות וקללות. וכולם נפגשים במילה אחת: שמחה. שמחה של תודה, של תודעה היסטורית ושל בחירה בדרך של ברכה. דווקא באלול מתברר: השמחה היא יסוד בעבודת ה’ ובחיים.

הפרשה נפתחת במצוות הביכורים: ״וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה… וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם״. מצווה זו מלמדת אותנו להכיר בטוב שיש לנו ולהודות עליו. כאשר אדם זוכה לשפע, בין אם חומרי ובין אם רגשי, קל מאוד לשכוח את מקורו ולחשוב שהכל בזכותו בלבד. התורה מזכירה לנו שהכוח שמניע את השפע מגיע מהקב״ה: ״וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״. 

תפקידנו לשמור עליו על ידי הכנסת מערכת של ערכים ומוסר אל תוך חיי היום־יום. כך השפע הופך לא רק למקור להנאה חומרית, אלא גם למנוף לחיים מלאים משמעות, חיבור, נתינה ושמחה. באמצעות השפע אנו יכולים להשפיע לטובה על עצמנו ועל סביבתנו – לתרום לאחרים, לטפח קשרים עמוקים ולהשקיע בצמיחה האישית והרוחנית שלנו. חשוב לזכור שהשפע איננו מטרה בפני עצמה, אלא כלי שמאפשר לנו לבנות חיים מלאי משמעות ולעזור לאחרים לממש את עצמם ולהגשים את בחירותיהם בכל תחום.

בהמשך מופיע וידוי המעשרות: ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֺתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי״. כאן האדם אינו מתוודה על חטאים, אלא מצהיר על מעשים טובים שכבר ביצע. הוא מצהיר בקול: קיימתי, נתתי, שמרתי. התורה מלמדת אותנו כחלק מהצמיחה וההתבוננות העצמית, חשוב לא רק להסתכל על המקומות שבהם נפלנו, אלא גם להכיר בטוב שכבר עשינו.

משה רבנו מציב בפני עם ישראל שתי אפשרויות ברורות: ״ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה״ – ברכה או קללה. בכך משה רבנו מציג בצורה מוחלטת את ההשלכות של הבחירה שלנו: דרך של חיים מבורכים או דרך של אתגרים. ההצגה הזו לא נועדה רק להדגיש את החשיבות של הבחירה, אלא גם להוביל אותנו להבנה עמוקה יותר – שהחיים מלאים בהצלחות ובכישלונות, בחוזקות וחולשות, וברגעי שמחה ואתגרים המתחלפים לעיתים בקצב מהיר. לעיתים קשה לראות את הדרך ברורה, אבל דווקא במתח הזה מתרחשת הצמיחה. כאן אנחנו לומדים להתמודד עם ניגודים, למצוא איזון ולבנות את דרכנו האישית, גם כשהמסלול אינו פשוט או מובן מאליו.

הפרשה מזכירה לנו גם שלעיתים יש אפשרות מוחלטת של חוזקות או חולשות. החוזקות הן הדברים שאנחנו מצליחים בהם, היכולות והכישורים שלנו, הדברים שמרימים אותנו ומסייעים לנו להתמודד עם אתגרים. החולשות הן הקשיים והטעויות שלנו, הדברים שאנחנו צריכים להשתפר בהם וללמוד מהם. רוב חיינו מתנהלים במקום שבין החוזקות לחולשות, ובדיוק שם לומדים להכיר את הטוב, להתמודד עם הקושי ולצמוח.

כולנו מכירים את תחושת סיום פרק בחיים, בין אם זה סיום מסלול בבית ספר, סיום ישיבה, סיום צבא או סיום עבודה – רגע שבו מצד אחד אנו רוצים לפרוש כנפיים ולהמשיך קדימה, ומצד שני קשה להיפרד ממה שהיה מוכר ובטוח. הפרשה מלמדת שכל פרק חדש בחיים הוא הזדמנות להתחיל מחדש, עם הכרה בטוב, אחריות למעשינו, ויכולת לבחור בדרך שמביאה ברכה לעצמנו ולסובבים אותנו.

בסופו של דבר, שלושת נושאי הפרשה – הביכורים, וידוי המעשרות וברכות וקללות – מובילים לאותה נקודה: השמחה היא הכוח המניע של האדם: תודה על מה שיש, שייכות לשרשרת הדורות, ובחירה יומיומית בטוב. באלול, זהו המפתח לפתוח שנה חדשה מתוך ברכה.״