ראש חודש טבת התשפ״ו

ראש חודש איננו רק ציון טכני של תחילת זמן, אלא שורש עמוק שממנו נובעים כל חגי ומועדי ישראל. כל הזמנים המקודשים נולדים מן הרגע הזה, זהו רגע של התחדשות הזמן, והרגע שבו ניתנת לאדם היכולת לבחור מחדש. כך אומר הקב״ה למשה רבנו במצרים, בשעת לידתה של האומה: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״.

זהו רגע מכונן שבו נמסרת לעם ישראל לראשונה האחריות על הזמן עצמו וזוהי תחילתה של עצמאות רוחנית ולאומית. ומתוך ההבנה הזו נפתחת עבודתנו הפנימית בראש חודש – לא רק לדעת שהזמן התחדש, אלא להסכים להתחדש יחד איתו; לא רק לציין את תחילת החודש, אלא לעצור ולשאול מה בי מבקש להיפתח, ואיך אני בוחר לפגוש את חיי מנקודת ראשית חדשה.

חודש טבת הוא הרביעי לפי מניין החודשים שמתחיל בתשרי, והעשירי לפי המניין שמתחיל בניסן. מזלו מזל גדי, והשבט המיוחס לו הוא שבט דן.

טבת – מעבר מן הדמיון אל העשייה

חודש טבת מסמן היפוך עדין אך משמעותי: נוכחות הגוף הפיזי־נפשי חדלה להיות מובלת בידי הדמיון והמחשבות, ומתחילה להיתמך על ידי פעולה ממשית ומכוונת. המעשים הטובים שאנו עושים באמצעות נוכחות הגוף מחזירים אותנו אל הקרקע, אל ההווה, ומשחררים אותנו ממסכים של אמונות שגויות וסיפורים פנימיים שאינם מחוברים למציאות.

כאשר האדם פועל, גם פעולה קטנה, פשוטה ועקבית, הדמיון מאבד מכוחו. מה שהחזיק אותנו במצב של קיפאון, של ״המתנה״ פנימית, מתחיל להתרופף. העשייה שוברת את האחיזה בדברים שאין להם אחיזה ממשית בחיים, ומאפשרת חזרה לקשר ישיר עם המציאות כפי שהיא.

במובן הזה, חודש טבת הוא מן החודשים החזקים בלוח השנה. לא מפני שהוא מביא הארה מיוחדת, אלא מפני שהארה של חודש טבת מחזקת את יכולתו של האדם לפגוש את החיים ללא תיווך מיותר של פחדים, הרגלים ודפוסים ישנים. זהו הזמן שבו ניתן להשתחרר ממבנים נפשיים מעכבים, לא דרך מחשבה חדשה, אלא דרך בחירה מעשית אחרת. התנועה הפנימית של חודש טבת אינה מבקשת מן האדם להרגיש אחרת, אלא לפעול אחרת. ומתוך הפעולה נבנית בהדרגה תחושת חירות, יציבות ונוכחות חיה, כאן ועכשיו.

כעס כתמרור

חודש טבת נושא בתוכו איכות נפשית חדה ומאתגרת, מידת הכעס. לא כרגש מקרי, אלא כתמרור עמוק למצב של חסימה פנימית. האיבר הדומיננטי של החודש הוא הכבד – איבר של תנועה, עיבוד והנעה. כאשר הכבד חיוני, קיימת זרימה בין רצון למעשה, בין מחשבה לפעולה. אך כאשר החיוניות נחלשת, מופיעים כעס, תסכול ותקיעות, לא כבעיה בפני עצמה, אלא כסימן לכך שמשהו בתנועה נעצר.

מהותו של חודש טבת היא איכות של תנועה מודעת, תנועה המחברת בין הגלוי לנסתר, בין תכנית להוצאה לפועל, בין אינטואיציה לפעולה, ובין עשייה לעיכול והטמעה. כאשר אדם נמצא בסביבה שאינה מתאימה לו – חברה, מסגרת, מקצוע או מערכת יחסים שאינה ממומשת – תנועת החיים שלו נפגעת. הגדילה נתקעת, הכוחות הפנימיים אינם מוזנים, והפער בין מה שהוא יכול להיות לבין מה שהוא חי בפועל הולך וגדל. במצבים כאלה הכעס אינו הבעיה; הוא האות.

הציר של חודש טבת: ראייה ← בחירה ← פעולה

חודש טבת מאפשר לראות את הדרך למטרה בבהירות גדולה יותר. לא דרך קיבעון לרעיון אחד, אלא דרך מיקוד פתוח, ידיעה ברורה של היעד, בצד נכונות לבחון כמה דרכים להגיע אליו. כאשר המטרה ברורה אך החשיבה גמישה, מתגלות אפשרויות חדשות, והתקיעות מתחילה להתרופף. זהו הציר של החודש: ״ראייה פנימית שמולידה בחירה, בחירה שמולידה פעולה, ופעולה המחזירה תנועה לחיים״.

כשחסר עומק, הרגש מתפרץ

הכעס אינו מתחיל במקום שבו ״משהו הכעיס אותנו״, אלא במקום שבו איבדנו את היכולת לראות. לא רק ראייה חיצונית, אלא ראיית עומק פנימית – היכולת לראות הקשר, תהליך, ורבדים שונים של המציאות. כאשר הראייה הפנימית נחלשת, המציאות נעשית שטוחה. האדם רואה רק נקודה אחת, את הפגיעה, את העלבון, את המכשול. הרגש מתכווץ סביבה, והכעס מתלקח. לא משום שהוא רע, אלא משום שההסתכלות הצטמצמה. כאשר הראייה הפנימית חוזרת, נפתח מרחב חדש. האדם אינו מכחיש את הכאב ואינו מצדיק עוול, אך הוא שואל: מה באמת קורה כאן? מה השורש? מה ההקשר? מהי התנועה הנכונה? ומתוך ההרחבה הזו, הכעס נרגע – לא כי הכאב נעלם, אלא כי חזרה האפשרות לבחור.

עידון מידות

עבודת המידות בנויה באמצעות עידון, רגישות, הקשבה, יכולת לשמוע ניואנסים. אך יש גם עידון יתר. זהו מצב שבו האדם נעשה עדין כל־כך עד שהוא מאבד את עמוד השדרה שלו. הוא מזהה עוול, שקר או פגיעה, אך נשאר משותק. מתוך פחד להיות ׳לא עדין׳, הוא מוותר על האמת. עדינות שלמה היא עדינות שיש לה גבולות. עדינות שמכירה במגבלותיה, ויודעת שבמקרים מסוימים יש צורך להניח את הרכות בצד, ולתת מקום גם לתקיפות ראויה.

כעס צודק וכעס שלילי

הכעס אינו פסול מעיקרו. כמו כל רגש בנפש, הוא כלי. השאלה היא מי מנהל את מי. רוב הכעסים הם תגובתיים: נולדים מעייפות, מאגו פגוע או מחוסר אונים, ומובילים לפירוק ולחרטה. אך יש גם כעס אחר, כעס הנובע מדאגה ואכפתיות, שמבקש להציב גבול, להגן על אמת ולהניע תיקון. כעס כזה אינו איבוד שליטה, אלא בחירה מודעת. לכן עבודתנו בחודש טבת אינה לבטל את הכעס, אלא לתעל אותו, להפוך אותו מאנרגיה שורפת לכוח מדויק שמניע עשייה. ואז אנו מקבלים שילוב נכון המבטא ראייה פנימית שמרחיבה את התמונה, עדינות שיש בה עמוד שדרה, וכעס שמופיע רק כשהוא משרת אמת, ולא כשהוא מבקש לפרוק כאב.

ונסיים את המאמר בברכת ראש חודש: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן, וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ.

ברכות

מהמעלה הראשונה אני מברך ביום הולדת מועיל את מיכל מזרחי, ומאחל לה הצלחה בכל אשר היא תעשה. 

מהמעלה השניה אני מברך את העוזר הנאמן מושיק לוי בעשיה נכונה במקום שהוא נצרך. 

ממעלה השלישית אני מברך את הילד המדהים אביתר סספורטס ביום הולדת מועיל ומוצלח. 

ממעלה הרביעית אני מברך את מאור עזרא לוק, בהרבה הצלחה חברתית.