ראש חודש כסלו התשפ״ו

מהמעלה הראשונה אני מקבל בשמחה את נשמת סבתי נזימה איפרגן זכרון צדקת לברכה, שבראש חודש פקידת שנתה.

מהמעלה השניה אני רוצה להקדיש את המאמר זה לאיש החסד, גיא עטיה שהיום יום ההולדת שלו, ומכאן אני מברך את אשתך אתי ואת ילדיך, ארי והלל, יהיה רצון שהברכות יחולו על ראשכם, בריאות-שמחה ושפע תמיד תשכון בביתכם.

ממעלה שלישית, לליה אסתר חדד, מזל טוב והצלחה בלימודים ובכל מה שתבחרי, מאחלים אבא רפאל אמא ענת, והאח איתמר פנחס. 

חודש כסלו

ראש חודש איננו רק תחילתו של זמן חדש, הוא הזמנה להסתכל אחרת על החיים. התורה איננה רק מספרת על הזמן, היא מחנכת את האדם לחיות את הזמן. הזמן אינו נתון חיצוני, אלא מרחב של מפגש בין האדם לבין הקריאה האלוקית הפועמת בחייו.

כך נפתח הציווי הראשון שנאמר לְעַם יִשְׂרָאֵל כְּעַם: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״. לא נאמר: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הוּא חֹדֶשׁ חָדָשׁ, אלא לָכֶם, בידיכם. הקב״ה מעניק את האור, אך האדם בוחר מתי לפגוש אותו. זו איננה שליטה בזמן אלא שותפות ביצירה של זמן קדוש. הלבנה, המתחדשת מדי חודש, מלמדת אותנו סוד גדול: האור אינו נעלם,הוא רק נסתר. גם לאחר לילות ארוכים, אפשר לשוב ולהאיר מזווית חדשה. לא שלמות, אלא הסכמה להתחיל מחדש.

בכסלו, חודש של אור קטן, מתעוררת שאלה עדינה: האם בתוכנו נשאר ניצוץ אחד, שלא ויתרנו עליו? אם כן ממנו אפשר להתחיל מסע חדש.

מזל החודש קשת

מזל החודש הוא קשת, לא רק כלי שמכוון רחוק, אלא דימוי עדין לתנועה הפנימית של הנפש. בכסלו מתעוררת בתוכנו תנועה דקה: גם כשהמציאות קפואה, עמוק בפנים נולד רצון לזוז, אפילו מעט. זו אינה בריחה מהחיים, אלא קול פנימי שמבקש לומר: ״יש בי יותר ממה שנראה עכשיו״. לפעמים הקול הזה חלש, לוחש, ובדיוק משום כך הוא נושא בתוכו את כוח החיים. כמו הקשת שנמתחת לפני השיגור, האדם לומד שגם מתיחה יכולה להיות הכנה ולא סימן לשבירה.

יש רגעים שבהם העולם עוד לא משתנה, אבל הכיוון של הלב כבר מתחיל להשתנות. וכשהלב מכוון אפילו מעט מעבר למה שכואב, נפתח מרחב חדש של תקווה. בחודש כסלו, הקשת מלמדת אותנו: לפעמים לא צריך לעוף רחוק. צריך רק להסכים לכוון את הלב אל מה שמבקש לחיות. 

החוש של חודש כסלו, העיכול הפנימי

חז״ל מלמדים שלכל חודש יש בחינה בנפש. בכסלו מאיר חוש העיכול, אך אין הכוונה לעיכול פיזי בלבד, אלא ליכולת להפוך ידע לחיים. אנחנו שומעים, לומדים, חווים, אבל לא כל דבר נכנס ללב. ידיעה היא תחילת הדרך, אך העיכול הרוחני הוא מה שהופך אותה לכוח חיים.

כוחו של כסלו הוא הכוח לומר, אני לא רק מבין, אני חי את זה. אני לא רק מתמודד, אני בונה מתוכי כוח חדש. העיכול הרוחני יכול להפוך את הבלתי נסבל, לנסבל, את הכבד לְנִישָּׂא, ואת הפחד לדחף לצמיחה. בכסלו הנפש לוחשת: אם תצליח לעכל, תוכל גם להשתנות. ואם תסכים להישאר עם מה שכואב, תגלה בתוכך אור שעוד לא נראה.

שכבת המהות, האור שנולד מהפצע

האור של כסלו לא נולד במקום ברור. הוא נולד ביניהם: בין הפחד לבין התקווה, בין ההסתר לבין הרצון לנשום שוב. כוחו של כסלו הוא הכוח להחזיק את מה שקשה עד שהנשימה תדע איך ללכת מן הפחד, אל החיים.

האור של כסלו אינו מבקש ניסים, הוא מזכיר אמת פשוטה, לפעמים, מה שמרפא, איננו פתרון, אלא נוכחות. כשאדם מפסיק לברוח ונשאר לרגע אחד עם מה שכואב, נולדת בתוכו נקודה חדשה של הֲלָכְ־נֶפֶשׁ (הוא הכוונה הפנימית שמוליכה את האדם, גם כשהוא לא מודע לה. זו המנגינה השקטה שבתוכה הוא חי, לא מה שהוא מרגיש, אלא לאן הרגש מבקש לקחת אותו. אפשר לדמות זאת לנהר נסתר: האדם ממשיך בחייו, אבל עמוק בתוכו זורמת תנועה פנימית שמכוונת את צעדיו). אני לא אור גדול, אלא ניצוץ של אמת. והאמת הזו, יודעת להאיר.

תפילת סיום לחודש כסלו

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה,
לְאוֹר שֶׁמֵאִיר מִבִּפְנִים,
לְשִׂמְחָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּמַצָּב,
לִישׁוּעָה שֶׁנוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ הַקֶּשֶׁב וְהָאֱמוּנָה.
שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה
סוֹף וָקֵץ לְכָל צָרָה,
וּפְתִיחָה שֶׁל אוֹר חָדָשׁ
בְּלֵב וּבְנֶפֶשׁ.

שנזכה להדליק אור קטן בתוכנו,
להאמין שיש מקום חדש לחיים,
ולהחזיר את הלב אל המרכז השקט,
שבו מתחיל ריפוי ונולדת אמונה.

באמון בצמיחה, בתקווה שאינה נכנעת וּבְאוֹר שֶׁמֵאִיר מִבִּפְנִים,

הרב דוד איפרגן