ברוך הבא מו״ר אחי, בנם של קדושים האדמו״ר רבי משה חיים עמרם איפרגאן זכרון צדיק וקדוש לברכה שהשבת פקידת שנתו. 

את המאמר אני מקדיש להוד מאור שהשבוע חגגה את יום הולדתה עלי והצליחי בכל אשר תבחרי לעשות. 

מתוך המאמר אני מברך ליום ההולדת את הזמר דור תורג'מן, שתעלה מעלה מעלה במה שאתה אוהב באמת.

מתוך המאמר אני מברך את הזוג עדי ודור שאתמול באו בברית הנישואין, יהי רצון שיצליחו בכל מעשה ידיהם.

מתוך המאמר אני מברך אותך, ליאת מימון, ליום הולדתך, עלי והצליחי, סמכי על עצמך וזכרי – כשאת בסטגנציה, את נחה מהדרך כדי לקפוץ למדרגה חדשה במסע המדהים שלך, עלי והצליחי. תודה שהארת את עיני על הדרך שאני הולך בתוכה.

פרשת שֹׁפְטִים

״פרשת שופטים נפתחת בפסוק שממצא את מהות החיים: ״שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק״. 

הפרשה מזמינה אותנו לעצור ולחשוב – איך אנחנו בונים חברה צודקת, ואיך כל אחד מאיתנו לוקח חלק בזה. ומפתחים יחד מנהיגות נקייה משחיתות, מערכת משפט הוגנת, וחיים משותפים המושתתים על ערכים ולא רק על אינטרסים.

הפרשה מזכירה לנו שהצדק איננו מותרות – הוא תנאי לחיים משותפים בריאים. בכל מקום שבו יש כוח, חייבת להיות גם אחריות; ובכל מערכת שבה יש חוקים, הם צריכים להיות מלווים עם ערכים מוסר ויושרה.

המסר הזה נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו – לא רק לשופטים או למנהיגים. בכל בחירה שלנו, קטנה כגדולה, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: האם אני פועל מתוך יושר? האם אני נאמן לערכים שלי?.

במילים אחרות: פרשת שופטים היא קריאה מתמדת לחיות בחברה שבה החוק משרת את האדם, והאדם מחויב לאמת הפנימית שלו.

בפרשה מתוארים ארבעה סוגי מנהיגים מרכזיים:

המלך – אחראי על ניהול ענייני הפנים והחוץ של המדינה.
השופט – מופקד על מערכת החוקים והמשפט.
הכהן – אחראי על ההיבט הרוחני והדתי בחיי העם.
הנביא – נושא את הקול המוסרי ומזכיר את האחריות הערכית של ההנהגה.

לאורך הפרשה מתוארים גם הסכנות והעיוותים שעלולים להתפתח בכל אחת ממערכות ההנהגה – כגון, כוחנות, שחיתות, ניצול לרעה של מעמד, או התרחקות מערכי יסוד. לצד זאת, מוצגת הדרך הראויה להנהגה צודקת: שילוב של עקרונות מוסריים, חוקים הוגנים, אחריות ציבורית ויושר פנימי.

כך מציבה הפרשה פרופיל מנהיגותי אידיאלי: מנהיגות שאינה נשענת רק על כוח או סמכות, אלא על שילוב בין חוק, מוסר, רוח וערכים אנושיים – מודל שיכול להוות השראה לכל כלל החברה.

שלושת הרשויות – כוח וגבולותיו

החיים הציבוריים תמיד קשורים בשאלה של כוח – מי מחזיק בו, איך מפעילים אותו, ואיך מונעים את ניצולו לרעה. התורה לא מתעלמת מהכוח, אלא מבקשת למסגר אותו בשלושה כלים מעשיים: הגבלה, חילון ושינוי.

הגבלה – הכוח מגיע תמיד מההשגחה העליונה,כפי שנאמר: ״וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״. 

שורש הסמכות – בין אם זה במשפט, בשלטון או בכהונה – נובע מהרעיון שכולנו קיבלנו במעמד קבלת התורה בהר סיני ערכים ועקרונות יסוד. משם נובעת ההבנה שסמכות נועדה לא כדי לשלוט, אלא כדי לאפשר חברה מתוקנת וצודק, יש להבין שהכוח אינו ״נחלת היחיד״ אלא נמסר לאדם על מנת לשרת את הכלל לפעול לטובתו.

חילון – הפרדת הרשויות, כדי שהכוח לא יתרכז בידי אדם אחד או מוסד אחד, נעשתה הפרדה בין שלוש רשויות:

הרשות המחוקקת – קובעת חוקים ותקנות.
הרשות המבצעת -מנהלת ומבצעת.
הרשות השופטת -מפקחת וגם מאזנת.
כך נשמרת חברה מאוזנת, שבה אף גורם אינו שולט באופן מוחלט.

שינוי – מנהיגות כשליחות

התורה מתארת מנהיגות לא כפריבילגיה אלא כשליחות. המלך, מחויב לשאת ספר תורה אישי ולקרוא בו כל חייו, כדי לזכור שהמנהיגות היא אחריות ולא זכות. המנהיג נמדד לפי נאמנות לעם, ולמדינה והערכים המוסריים – ולא לפי טובתו האישית. זהו עקרון אוניברסלי: מנהיג אמיתי הוא מי שמציב את טובת הציבור מעל האינטרסים שלו.

מתוך הפרשה אנו רואים שישנו מבנה המאזן בין שלוש רשויות, והפרשה מדגישה שהכוח עצמו אינו המטרה אלא האמצעי – אמצעי לשירות העם, למדינה, לחברה ולערכים של צדק ומוסר. ערכים אנושיים משותפים: אחריות, שליחות וצמצום הכוח האישי למען טובת הכלל.

ארבעת הפטורים ממלחמה

התורה מתארת ארבעה סוגי אנשים שמצווים להישאר בבית ופטורים מלצאת למלחמה, כל אחד מסיבותיו שלו. מדובר במציאות מוסרית וערכית, המדגישה אחריות אישית, חיים ומצבי חיים חשובים:

הבונה בית חדש: ״מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ״. אדם שבנה בית חדש אך לא הספיק לחנוכו, פטור מהמלחמה כדי להבטיח את חיי בני ביתו ואת חיי עצמו. התורה מעניקה חשיבות לבטיחות ולסיום של פרויקטים מרכזיים בחיים.

הנוטע כרם חדש: ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ״. אדם שנטע כרם חדש אך עדיין לא קצירו, פטור כדי להבטיח את פרנסתו ואת פירות עמלו. התורה כאן משדרת ערך של אחריות כלפי עבודה והבטחת הקיום.

הלוקח אישה חדשה: ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה״. בחור שאירש אישה אך טרם נישואיהם, פטור מהמלחמה כדי לשמור על קשריו האישיים והמשפחתיים. כאן התורה מבטאת ערך של חיי משפחה ואהבה.

האדם שלא לוקח אחריות על מעשיו: ״וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ״. אדם שחסר אומץ או יושר פנימי, פטור כדי שלא יגרום נזק לעצמו או לאחרים. התורה מציבה כאן ערך מוסרי על אחריות עצמית ומניעת פגיעה בזולת.

סיכום

פרשת שופטים מלמדת אותנו שהכוח איננו מטרה אלא אמצעי. אמצעי לשירות העם, החברה והמדינה. היא מציבה מודל של מנהיגות ערכית המשלבת בין חוק למוסר, בין סמכות לאחריות ובין אינטרסים לאנושיות. להבין שבכל בחירה שלנו – גדולה או קטנה – עלינו לשאול: האם אני נאמן לערכים שלי? האם אני פועל ביושר?

כך אנו יכולים לחיות בחברה שבה החוק משרת את האדם, והאדם נאמן לאמת הפנימית שלו.״