פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ התשפ״ה

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה

הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה

הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ – יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

מהמעלה השניה אני גאה לברך את ברי מכלוף שהיום בלילה חוגג את יום ההולדת שלו, מזל טוב גדול, תצליח בכל מעשי ידיך, מוקירים על הטוב שלך ומעריכים את הנתינה שלך וברכה גדולה לאישה שלך יפית ולילדיך יהלי ויהונתן, הרב דוד ועמותת עולם חסד.

פרשת בהעלֹתך

״פרשת בהעלֹתך מכילה בתוכה ניגודים רבים, חוזקות ושאיפות, שמביאים תנועת התפתחות מול חולשות שהביאו חוסר בהירות במסע של בני ישראל במדבר.

״בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״. הַמְּנוֹרָה, משמשת כמעין נקודה פנימית קולקטיבית, אשר מונעת התנהלות חשוכה, חסרת צדק ומצפון, ומחייבת אורח חיים מוסרי, ערכי וגלוי. הדלקת פני המנורה מאפשרת לכל אדם באשר הוא הסתכלות למקומות החשוכים, פחדים, אשמות, תחושות שיש בהם ערך עצמי נמוך-חסר, שלא מאפשר את ההתחברות הנכונה לחברה שאנו חיים בתוכה. לאחר התבוננות פנימה, מחזירים את האור להפעלת החלקים השונים של הזהות המשותפת שלנו, והמשך בנייה של חברה שבה אנו מתקיימים.

תקופת המדבר שימשה מעין פרק הסתגלות כדי להפוך את בני ישראל  ל-עָם. במדבר הם היו מוקפים בדברים עילאיים, השראת שכינה, מן יורד מן השמים, ענני הכבוד מקיפים אותם, כפי שנאמר במקרא: ״וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם״. הענן ועמוד האש מהווים  מוקד ליצירת קשר בין עם ישראל לקב״ה. זהו קשר מעשי מאוד אשר מאפשר לעָם לדעת  מתי להישאר במחנה ומתי לצאת לדרך, ואם יוצאים לדרך – עמוד הענן מראה להם את הדרך. זוהי תלות, אשר מחייבת את ה-עָם להזין את הקשר התמידי הזה עם הקב״ה  כדי להתקדם במסעו המתמשך במדבר. האפשרות לסלול את הדרך לעבר העתיד תלויה בקשר עם הענן המרחף על פני המשכן ובהליכה בעקבותיו.

״וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר-סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן–לֵאמֹר. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ–בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ״. בפרשה זו,ישנו אזכור ראשוני לחג הפסח המסמל את הזיכרון ההיסטורי, ההופך אותו לרכיב משמעותי בעיצוב הזהות הקולקטיבית של עם ישראל.

פסח שני

״וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן–בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. מפרשת פסח שני אנו למדים שני דברים מהותיים: האחד, הוא היכולת שניתנת ליחידים לקדש את הזמן (מפני שפסח שני נולד מהבקשה של אחדים מעם ישראל לעשות את הפסח). השני, הרצון שנולד בתוכנו לקיים מצווה מתוך השתייכות לכלל ישראל. הרעיון שעומד מאחורי ״פסח שני״, הוא העיקרון של הזדמנות שניה. גם אם פספסת והחמצת, זה לא הסוף, יש עוד הזדמנות! עיקרון זה הוא רעיון יהודי מהותי. היהדות מלמדת אותנו שוב ושוב, שגם אם לא הצלחנו ולא עמדנו ביעד, ניתן לחזור ולנסות שוב.

״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״

משה רבינו הוא אחד המנהיגים הדגולים שעם ישראל חווה מפני שהיתה לו היכולת להוביל  עָם של עבדים, מעבדות לחירות, אבל הקושי האמיתי שלו והאתגרים הגדולים איתם התמודד היו דווקא בתוך השגרה של המסע במדבר. 

לאחר הניסים שעם ישראל חווה על הים והיבשה, נשארה שגרת המסע והדרך המביאה איתה את הצרות עטופות בתלונות כפי שכתוב בתורה: ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים״, משה רבינו מבין שבני ישראל עדין לא מוכנים לשחרר את עבדות מצרים מליבם, והם צריכים חזון שיש בתוכו בהירות המחשבה ברמה הגשמית יותר שיתן להם את הכיוון להמשיך במסעם לכיוון ארץ ישראל. הוא מבין שהוא לא יכול לבדו לרתום את כל העם להמשך המסע ולחזון העתידי של העם בארץ ישראל, ומחליט להוריד את הרוח שלו לדרגה שיש בה שיגרה וגשמיות וכמנהיג דגול הוא פונה לקב״ה: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ:  לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה–עָלָי״.

הקב״ה מבין שמשה רבינו צריך להוריד את הרוח שלו למקומות יותר פרקטים שניתן לבצע איתם מעשים שהם ישימים לבני ישראל ואומר לו: ״אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ״. 

משה רבינו מבין את המסר, כדי להנהיג קהל גדול ברוחניות ולהקנות להם ערכים המגיעים  לידי ביטוי בגשמיות של חיי היום יום, נחוצה מנהיגות גדולה ומגוונת. לכן יש לאסוף שבעים  מנהיגים מוכחים עם קבלות ועם היכרות אינטימית בשטח עם האנשים, שיוכלו לקחת חלק בהנהגת עם ישראל ברמה יותר גשמית המאפשרת לתהליכים לחלחל פנימה כדי לחבר את האנשים בשטח העלולים להתנתק די בקלות מהתמונה הגדולה, מהחזון, מהמטרה.

״וַיֵּצֵא מֹשֶׁה–וַיְדַבֵּר אֶל-הָעָם, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה; וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ, מִזִּקְנֵי הָעָם, וַיַּעֲמֵד אֹתָם, סְבִיבֹת הָאֹהֶל. וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ״.