חג השבועות התשפ״ה

מהמעלה הראשונה אני מברך את משפחתי שאפשרה לי לעשות תהליך נקי מתחילת חג הפסח ועד היום שהוא חג  השבועות.

מהמעלה השניה אני מברך את כל אלו שהלכו איתי מתחילת חג הפסח ועד היום, שהקב״ה יתן לכם את מבוקשכם. 

מהמעלה השלישית אני מברך את הזוג נועם ועדי יהב שהיום נכנסו לברית הנישואין.

מהמעלה הרביעית אני מברך את רונן מזרחי ואת קובי בנגו שלקחו עליהם את כל נושא המאמרים. 

מהמעלה החמישית אני מברך את כל אלו שהיו איתי בתהליך בניית עולם אנרגטי שמחזק את כוחות הביטחון.

חג השבועות

״כל חגי ומועדי ישראל נקבעים בזמן קבוע בחודשי השנה, למעט חג שבועות, היום בו קיבלנו את התורה. התחלנו לספור את ספירת העומר יום לאחר שיצאו אבותינו מארץ מצרים והמשכנו למנות את ספירת העומר עד לחג השבועות, שהוא יום לאחר ספירת העומר יום החמישים. עם ישראל היה שקוע כל כך במצרים, שהתורה מתארת את יציאת מצרים כהוצאת עַם מתוך עַם. תהליך מורכב זה המלווה בחוסר אונים רוחני משווע ובתוך 50 יום בלבד הגענו למצב המרומם שאפשר לנו לקבל את התורה. הספירה שלנו התחילה בקורבן העומר, קרבן שעורים פשוט, אוכל שמתאים בעיקר לבהמות, ומסתיימת בקרבן מיוחד של לחם, מזון אנושי, המציין את הגעתנו כעם לדרגת קיום חדשה.

חג השבועות ומשמעויותיו מתבטאות בשמותיו:

חג השבועות: נקרא על שם שבעת השבועות של ״סְפִירַת הָעוֹמֶר״ המתחילים ממחרת חג ראשון של פסח, כנאמר: ״שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת״.

חג הקציר: בסמוך לחג שבועות התחיל ״קָצִיר הַחִטִּים״ אותו הביאו ״מִנְחָה״ (מתנה) לקב״ה, כנאמר בספר שְׁמוֹת: ״וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה״. על שם סיום עונת הקציר.

חג הביכורים: בחג השבועות הביאו לבית המקדש את קרבן ״מִנְחָת הַבִּכּוּרִים״, הנקרא גם ״שְׁתֵּי הַלֶּחֶם״ מהחיטה החדשה שמבכירה בעונה זו, כנאמר בספר בַּמִּדְבָּר: ״וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה–בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם״.

עצרת: להורות לנו שבתום ספירת ארבעים ותשע יום אנו מצווים להתכונן לחג השבועות שזה היום החמישים. לעצור את התהליך. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הקהיל את העם למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה בהתכנסות המבטאת את ״אַחְדוּת עָם יִשְׂרָאֵל״.

חג מתן תורה: הופעתו החד פעמית של הקדוש ברוך הוא בתולדות העם היהודי הייתה בחג השבועות. במעמד הר סיני קיבל עם ישראל את ״עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת״ אשר נחקקו על ״לוּחוֹת הַבְּרִית״ ובמסעות המדבר נשאו אותם בתוך ״אֲרוֹן הַבְּרִית״.

מגילת רות

תהליך ההתפתחות מאומה חדשה לאומה בוגרת, משתקף גם בסיפור רות אותו אנחנו קוראים בשבועות. רות היא נסיכה מואבית שנישאה לבן של נעמי – מַחְלוֹן. כשהוא נפטר, רות הצעירה הייתה יכולה לחזור בקלות אל עמה ולהפוך לנסיכה בממלכתה. למרות זאת היא דבקה בעיקשות בחמותה נעמי היהודית, ועמדה בנחישות על רצונה להתגייר ולקבל את היהדות, למרות הניסיונות להניא אותה מכך. היא הצטרפה ליהדות כשהיא חסרת פרוטה, כשחברתה היחידה היא חמותה. בועז – בעל קרקעות עשיר ושופט חשוב, אשר בשדותיו רות לקטה חיטים לעצמה ולנעמי – הבחין באיכותה ומסירותה והקרבתה, ובסופו של דבר נישא לה. מהקשר ביניהם נולד ראש שושלת המלכות היהודית, שבסופו של דבר יצא ממנה דוד המלך. המסורת מלמדת שהמשיח, לעתיד לבוא, יצא אף הוא מאותה שושלת. מכיוון שדוד המלך נולד בשבועות, אנחנו קוראים את סיפור ייחוסו באותו יום.

כשאנו מגיעים היום בערב לחג השבועות המשמעות הינה בבחינת חירות הנפש, כלומר בחג השבועות אנו משילים מעלינו את כל הדפוסים שהשתחררו מהגוף הפיזי ונשארו בנפש האדם. וכן ידוע שעיקר כל פעולה, היא התכלית היוצאת ממנה שהיא המטרה הסופית, וכי הפעולה עצמה אינה אלא אמצעי להשיג אותה מטרה, ועיקר התכלית של יציאת מצרים שהיא חירות הגוף, היא קבלת התורה – כניסה תחת כנפי השכינה. כשאנו רוצים להגיע לתכלית זו אנו צריכים לחפש את החלקים החסרים בתוכנו באמצעות חיזוק הקשר בין הצבת מטרה לחיזוק הרצון ויכולת התמודדות בכל סיטואציה הנקראת בדרכנו. 

על רקע זה, המבנה שבנינו במשך ארבעים ותשע ימים של ספירת העומר, שאליו מתנקזים כל המשברים שעברנו בחיינו, שהותירו בנו רושם שלילי, ובשל כך אנו לא מצליחים להשתחרר מהאחיזה שלהם בכל אירוע חדש שאנו עוברים, אנו מאפשרים לשברים להיכנס ולהשאיר אותנו במימד של העבר של אותו אירוע בתהילים נאמר: ״תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ״.

ביום החמישים בלילה שהוא תיקון ליל חג השבועות, כשאנו נשארים ערים ולומדים, כל אחד לומד מה שליבו חפץ. 

הרעיון המדהים שעומד ברקע הוא השבר הנוראי שנוצר במעמד מתן תורה בהר סיני, בזמן שמשה רבינו עולה להר סיני להביא את התורה, בני ישראל בונים את עגל הזהב למרגלות הר סיני. אירוע קשה זה מתואר כאחד מהשברים הגדולים בתולדות עם ישראל. משה רבינו כהרגלו לא מוותר ועושה מאמץ אדיר שהקב״ה יסלח לעם ישראל על חטאם. הקב״ה סולח לעם ישראל וגם שבר גדול זה תוקן! משה רבינו עלה שוב להר סיני ומקבל את לוחות הברית השניות. 

ביום כיפור, תפיסה זו מעניקה לנו השראה גדולה לאמונה חיובית שביכולתנו לתקן שברים בחיים, בין אם אנחנו יצרנו אותם ובין אם לא. אם את אחד השברים הגדולים של העם היהודי המתוארים בתורה היה ניתן לתקן, קל וחומר שאת שברינו האישיים והחברתיים נוכל לתקן גם כן! המילה תיקון, פירושה הוא גם שינוי לטובה, שיפור, והשבחה: בחג שבועות יש לנו הזדמנות לראות מה היינו רוצים לשפר ולהשביח, לתהות אילו היבטים חדשים היינו רוצים למצוא או ליצור בעצמנו או בחברה. עכשיו יותר מובן למה אנו נשארים ערים בחג השבועות ולמה אנו צמים ביום הכיפורים. בכל תהליך שאנו עושים תמיד נעבור בתודעתנו דרך שלושת ממדי הזמן – עבר, עתיד והווה, ומתוך התהליך נוכל להשתחרר מדברים שמעכבים אותנו.

עבר: להתבונן ולהבין מה היה נכון באותו סיטואציה שחווינו ומה אנו אמורים לשחרר מאותה סיטואציה ולא לאפשר לה להיות חלק מהמסע שלנו.

עתיד: להתפלל ולבנות תוכנית שלא מאפשרת לעבר השלילי שעברנו להגיע לעתיד. 

הווה: כל קיומנו מקבל ביטוי מהזמן שאנו פועלים בתוכו, לכן אנו צריכים לפעול ולחיות מתוך ההווה הנוכחי.

בכל שלושת הרגלים – חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות, אנו עוברים דרך שלושת הממדים שההזכרנו. 

בחג הפסח אנו חוזרים לעבר. מצוות החג כולן – קרבן פסח, אכילת מצה ומרור וסיפור יציאת מצרים, מכוונות את האדם לשחזר את ההיסטוריה: בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״. 

בחג הסוכות מתבצע החיבור בין זמניות ויציבות, בין חיי הרגע לבין תכנון קדימה. חג הסוכות כולו מכוון לעתיד כפי שנאמר: ״בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת״, מלכות בית דוד והמקדש מכוונים לעתיד.

בין שני חגים אלו נמצא חג השבועות בו מודגשת ההכרה בערכו של ההווה. החל מחג השבועות שמביאים לבית המקדש את קציר חיטים ומאותו הרגע מותר לנו להשתמש בתבואה חדשה, מחג השבועות למשך כל השנה. בתקופה שיש פירות מתחילים להביא את ביכורי פירות לבית המקדש, הבאת הביכורים מצביעה על הכרת הטוב שלנו לקב״ה ועל שמחתנו במציאות בה אנחנו חיים כאן ועכשיו. ההתייחסות לחג השבועות כחג ההווה מסביר את העדרן של מצוות מיוחדות לו. מצוות החג הן סמלים המיועדים להוביל את תודעת האדם למצב שונה מזה בו הוא מצוי כאן ועכשיו. סוכות ופסח גדושים בסמלים כאלו, המקשרים את האדם עם עברו ועתידו. בשבועות, בו מושם דגש על מצבו של האדם בהווה, יש דווקא למעט בסמלים. יתכן שזו גם הסיבה לכך שחג השבועות אורך רק יום אחד ולא שבעה ימים כשאר שני הרגלים פסח וסוכות – כשרוצים לעצב עולם אחר יש צורך בזמן, אבל כדי לחוות את ההווה, די ביום יחיד.

העבר מעניק משמעות להווה ומכוון את דרכו של האדם. מהעתיד, שהוא מלא תקוות יש להפיק השראה ושאיפות. לעומתם, חג השבועות מציג לאדם את האתגר לחוות את ההווה ולהכיר את הטוב שבחייו, לומר ״עכשיו טוב״, ״וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ״. הברכה ״יהיה טוב״, כלל אינה ברכה, לא רק שהיא מכחישה את הטוב שכבר קיים בהווה היא גם שוללת את הטוב שבעתיד. מי שמתעלם מההווה ומתמקד תמיד בתקוות לעתיד, עלול שלא להבחין בטוב גם כאשר כל תקוותיו מתגשמות.״