פסח שני התשפ״ה

את המאמר אני מקדיש לאישה שממש עוזרת לעם ישראל, דורית מלכה, שחגגה את יום ההולדת שלה ואני מברך אותה בהרבה כוח משמיים. 

ולוורד שניאור, שמלווה אותי זה הרבה זמן בכל הנושאים הקשורים לעמותה, מזל טוב והרבה הצלחה בכל אשר תפני. 

פסח שני

היום בערב, י״ד באייר, תשעה ועשרים יום לעומר, חסד שבהוד, יחול חג פסח שני. כאן ניתנת לנו הזדמנות להפיח רוח חיים בחַיּוּת שמתקיימת במסלול של ערך עצמי נמוך שעקב כך נאלצת לבחור הנהגה של עבדות במקום הנהגה של בן חורין.

כל מועדי וחגי ישראל הינם ציוני דרך במסלול התעלות רוחנית ומהווים בלם לסכנת שקיעה בתהום הייאוש. חגים אלו מכילים בקרבם את יסוד ההתחדשות, כשאנו עושים עבודה על מהות עיכול הרגש אנו מתחילים להוות כלים לקבלת כוח השפעה של פסח שני כדי להתגבר על פני רוב המכשולים שעברנו בדרך.

ברגע שעם ישראל יצא ממצרים הוא היה עטוף בתוך הקליפה של עבדות מצרים ולא היה לו את הכוח להוציא את עצמו מאותה עבדות אשר טבעה את חותמה בעם ישראל. עם ישראל הוצרך להיות שנה שלמה במדבר ולאחר שנה של היטהרות וקבלת התורה והקמת המשכן במדבר ושחרור המבנה של העבדות שהיה טבוע בתודעתם, בני ישראל יכלו לקחת על עצמם את מצוות התורה, כשאחת המצוות הראשונות היא קורבן פסח, שרק אדם טהור יכול לאכול ממנו. חשוב להבין שכל המועדים בתורה מגיעים מתוך ציווי של הקב״ה: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ,וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי״. 

ברגע שעם ישראל התחיל את המסע של התבוננות פנימית במדבר ולקח אחריות על מעשיו, נולדה בו תכונת העצמאות ועם ישראל התחיל ליזום תהליכים משל עצמו. 

מצוות פסח שני המופיעה בתורה בספר במדבר: ״וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן–בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. נועדה ליחיד שהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא הקריב את קרבן פסח במועדו, התורה נותנת לו ״הזדמנות שניה״ להקריב את קרבן הפסח. מפסוקים אלו אנו למדים כי מצוות פסח שני נולדה מתוך תביעה של יחידים טמאים שרצו לקיים את מצוות הפסח במועדו, אולם הדבר נמנע מהם. תביעה זו לקיים מצווה מלמדת על השתוקקות להתחייב בקיום מצוות גם במצב שבו קיים פטור הלכתי. יחד עם זאת, הרצון לקיים בכל זאת את מצוות הפסח, אותו רצון עז של יחידים שאמנם נאנסו ולא יכלו לקיים את מצוות קרבן הפסח, יצרו קדושה בזמן. קדושה זו באה לידי ביטוי בהוראתו של הקב"ה למשה רבינו על פסח שני בי"ד באייר, תאריך שמלכתחילה לא הייתה בו קדושה: ״דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם–יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ״.

אפשר להבחין שמתחיל להיות בידול בין חג הגאולה של ניסן לבין חג הגאולה של אייר. היוזמה של חג הגאולה בניסן בחודש הראשון היא של הקדוש ברוך הוא, והיוזמה של הגאולה באייר בחודש השני היא של בני ישראל. הם ביקשו את פסח שני. זאת אומרת שיש פה איזה תהליך מיוחד של התערבות אתערותא-דלתתא, התעוררות מלמטה, התעוררות נפשית, שבקשת הגאולה מגיעה מצד האדם. לעומת זאת כשאדם חווה אתערותא-דלעילא, התעוררות מלמעלה, מצב זה מוגדר כהארה מלמעלה שאדם זוכה בה, מבלי להיות ראוי לה. כל עוד נמשכת ההארה הזאת, הוא מרגיש אהבה גדולה לקב״ה ורצון עז לעשות עבודה על הערכים-מידות. אך מאחר שהוא עצמו עדיין אינו מוכן נפשית להתעוררות זו, על-כן חוזר הכל לקדמותו עם הסתלקותה של ההארה העליונה.

אם כן יש גאולה שבאה בהתערבות דלעילא-מלמעלה ויש גאולה שבאה בהתערבות דלתתא-מלמטה. השילוב המנצח מגיע לידי ביטוי שבהתחלה הקב״ה גואל את עם ישראל, מהסיבה שעם ישראל היה עטוף בתוך הקליפה של מצרים, לא היה לו את הכוח להשתחרר מאותה קליפה שהוא מורגל לחיות דרכה.

הגאולה בחודש אייר פסח שני נולדה מהצורך של אנשים מעם ישראל להיות שייכים לכוח ההשפעה שמביא טהרה לכן מובן מדוע בתקופה זו יש הזדמנות לעם ישראל להביא גאולה לעצמו.

פסח שני זו הזדמנות לעשות סדר בחלקים הרגשיים שהם עדיין משועבדים לעבדות בתודעתנו, בעזרת כוח ההשפעה אנו מחזירים לחיים שלנו את החַיּוּת אשר נלקחה מאיתנו והשאירה אותו ברקנות: ״כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״.

מפרשת פסח שני אנו לומדים שני דברים מהותיים: האחד היא היכולת שניתנת ליחידים לקדש הזמן, והשני, הרצון שנולד בתוכנו לקיים מצווה מתוך השתייכות לכלל ישראל.

הרעיון שעומד מאחורי ״פסח שני״ הוא העיקרון של הזדמנות שניה. גם אם פספסת והחמצת, זה לא הסוף, יש עוד הזדמנות! עיקרון זה הוא רעיון יהודי מהותי. היהדות מלמדת אותנו שוב ושוב, שגם אם לא הצלחנו ולא עמדנו ביעד, ניתן לחזור ולנסות שוב. כוח ההשפעה של פסח שני מזמן לכל אדם שנכשל בעיסוקו הזדמנות שניה כפי שהנביא ירמיה אומר: ״הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ״. למעשה מציאות החיים אומרת שמהות הירידה היא תכלית העליה. לכן החושך של חיינו היא הדרך לגלות את האור שמחכה להאיר לנו את הדרך, ועל זה נאמר בשיר ״מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה״.

ולסיום, כוח ההשפעה המתקיים ביום זה מסייע לנו להתחיל לבחור בטוב, לצאת לחירות מכל דבר שאליו אנו משועבדים בגלל מבנה העבד הטבוע בתודעתנו ומשם לבנות חיים מלאים בתוכן שמהותו היא החירות.״